לדבר גלויות על ספרות ורוח

מֵהַמִּקְלַחַת / לַסָּלוֹן / יֵשׁ מֶרְחָק / כְּגֹדֶל יָם

כָּכָה / יוֹשְׁבִים לָהֶם / שְׁנֵי אֲנָשִׁים עַל סַפְסָל / בְּנִפְרָד / בְּיַחַד / לְכָל אֶחָד מֵהֶם / רַק חֲצִי לֵב

כְּשֶׁנִּפְרַדְנוּ / שׁוּב שָׁמַעְתִּי / אֶת הַבּוּם / הָעַלֿקוֹלִי / שֶׁל לֵב נִשְׁבָּר / שֶׁשִּׁנָּה אֶת יִעוּדוֹ / וְזִכָּרוֹן עַתִּיק / פִּלֵּחַ אֶת הַגּוּף / "אַתָּה אֵינְךָ נִצְחִי"

אֲנִי אוֹמֶרֶת לָךְ שֶׁעוֹד מְעַט אָמוּת./ אֲבָל אַתְּ כְּבָר נִרְדַּמְתְּ – / חָזֵךְ עוֹלֶה יוֹרֵד בְּקֶצֶב שֶׁמַּסְגִּיר / בְּקֶצֶב שֶׁמַּזְכִּיר – / כַּמָּה אֲנִי מְשַׁעֲמֶמֶת

כְּשֶׁנִּסְדַּקְתְּ וְחָשַׂפְתְּ אֶת הַשְּׁבָרִים / הֵם הֵסִיטוּ מַבָּט וְאָמְרוּ – / לֹא מַתְאִים, עַד לְכָאן, / אֲנַחְנוּ כְּבָר לֹא רוֹצִים

כְּשֶׁהַמֶּרְחָק בֵּינֵינוּ רַק הוֹלֵךְ וּמִתְעַצֵּם / אֲנִי יוֹדַעַת עוֹד פָּחוֹת אֶת הַסִּפּוּר – / הַכֹּל נִפְרַם וְלֹא נוֹתַר דָּבָר קָשׁוּר

לְהַבְחִין בֵּין עֲרָכִים שׁוֹנִים / בַּעֲלֵי שֵׁם דּוֹמֶה לְ ח.ר.מ / הִגַּעְתִּי לְ רְמַ"ח מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵיבָרִים בָּאָדָם

שִׁמְרִי אֲחוֹתֵךְ / מִן הַפֶּגֶר. / כַּמָּה זְמַן תּוּכְלִי לְדַמּוֹת / עַצְמֵךְ לְחַיָּה

מדור ״גלוית עיניים״ שמח להביא ראיון עם המשורר אהרלה אדמנית על השפעות של דמויות לאורך חייו, על החיפוש התמידי אחר כנות ואותנטיות ועל תהליכים של התאהבות איטית בספרות ובשירה, שרק עם בוא טלטלה לחייו ופצעים שנפתחו הביאו לפרץ כתיבת שירים משלו.

חֲצִי הַלַּיְלָה / מֵעַל תְּהוֹם / שֶׁנִּפְעָר בֵּין הַמִּטּוֹת / הַנִּפְרָדוֹת.

וְאַתְּ הַשֶּׁמֶשׁ – מָה אַתְּ מַסְתִּירָה? / אֲנִי הוֹלֶכֶת בְּחשֶׁךְ זוֹרֵחַ / וְנֵרוֹת שֶׁל שַׁבָּת מְאִירִים יָרֵחַ אָדֹם

אֲנִי הוֹלֶכֶת אֵלֶיךָ בַּפַּעַם הַמִּי יוֹדֵעַ כַּמָּה / אֲבָל אֵינֶנִּי מְסַפֶּרֶת עָלֶיךָ לְאִישׁ

הָאֶתְגָּר הַגָּדוֹל / הוּא לְהַצְלִיחַ / לְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמִי / גַּם בְּחֶבְרַת אֲחֵרִים

עֲלֵי הַתְּאֵנָה / עוֹד יְכַסּוּ עַל הַפְּצָעִים שֶׁהוֹרִישׁוּ לָנוּ / אָדָם וְחָוָה.

הֵיכָן שֶׁנִּסִּינוּ לְקַבֵּל הַחְלָטוֹת יָבַשׁ / נִשְׁאֲרָה אֲדָמָה בִּלְבַד.

הַסְּתָו זָרַח אָפֹר וְיָפֶה (אוּלַי מִתּוֹךְ הֶרְגֵּל) / וְהָאָבִיב בְּשֶׁקֶט יָרוֹק בָּא וְנִרְדַּם. / אֵינֶנִּי שׁוֹכַחַת אֶת הַיּוֹם שֶׁיָּרַד עָלֵינוּ גֶּשֶׁם וְלָחַשְׁנוּ עַל סַפְסָל צַר

וְאֶזָּכֵר בְּכָל לַיְלָה בּוֹ עָטַפְתָּ אוֹתִי בְּעַנְנֵי נוֹצָה / וְאֵיךְ בְּבֹקֶר אָפֹר הִתְפַּלַּלְתָּ שֶׁאֶשְׁמַע אֶת קוֹלְךָ.

וְאַתָּה בְּפִנָּה רְחוֹקָה מְחַכֶּה לַסְּתָו / שֶׁיַּתִּיר אֶת פְּגִיעוּתְךָ. / תַּחַת עֵינָיו שֶׁל הָאוֹר הַבּוֹהֵק הַזֶּה

וּמָה נוֹתַר בַּלֵּב בַּסּוֹף הַיּוֹם / לְאַחַר שֶׁכָּל הַצְּבָעִים נְמוֹגִים

לְפִי חוֹק שִׁימּוּר הָאֵנֶרְגִּיָּה / דָּבָר אֵינוֹ הוֹלֵךְ לְאִיבּוּד

מִי שֶׁצּוֹלֵעַ אֵינוֹ הָרֶגֶל / אֶלָּא הַנֶּפֶשׁ. / סִפּוּר כִּסּוּי שֶׁל נוֹיְרוֹטְרַנְסְמִיּטֹרִים, / שֶׁמַּסְתִּיר כְּאֵבִי קִיּוּם.

נְשִׁימַת הָרֶגַע הַזֶּה, / לֹא עֲבוּר אַף אֶחָד / לֹא יָעִיל / לֹא מוֹעִיל / הִיא חַמְצָן לְרֵאוֹתֶיהָ. / הִיא מְחַיֶּכֶת לְעַצְמָהּ מֶרֶד קָטָן. / אִשָּׁה. כֻּרְסָא. תֵּה.

תָּמִיד רֶגַע לִפְנֵי / שֶׁהַתִּירָס הוֹפֵךְ לְפוֹפְּקוֹרְן, / עוֹלִים בִּי סְפֵקוֹת: / יִקְרֶה?

צִנְצֶנֶת מִתְנַפֶּצֶת עַל הָרִצְפָּה לְאַלְפֵי רְסִיסִים, / סוֹדֶקֶת אֶת שִׁנֶּיהָ הַחֲשׁוּקוֹת, / מְנַפֶּצֶת אֶת הַעֲמָדַת הַפָּנִים, / וְהוֹפֶכֶת אוֹתָהּ וְאֶת הָעוֹלָם לְאֶחָד.