אִמָּא כְּבָר לֹא תָּכִין  
לְבִיבוֹת קִשּׁוּאִים מְגֹרָדִים 
וְתִסְחַט עֲבוּרִי 
כּוֹס מִיץ גְּזָרִים 
טְרִיִּים. 

לִי אֵין יוֹתֵר 
אִמָּא־נוֹשֶׁמֶת שֶׁתָּזִין אוֹתִי 
מֵרַחְמָהּ, בְּחֵיק סִינָּרָהּ 
הַמְנַחֵם, הַמֻּכְתָּם 
כִּתְמֵי שֶׁמֶן־זַיִת, כִּתְמֵי־דְּאָגָה
וְדָם טַבּוּרִי.

וְיֵשׁ פְּעָמִים, מִישֶׁהוּ מִתְקָרֵב
מַבִּיט בִּי 
פְּנִימָה בַּנְּשָׁמָה
וּמִתַּחַת לָעוֹר מְבַקֵּשׁ 
לַעֲטֹף אוֹתִי בְּאַהֲבָתוֹ הַחַמָּה 
בְּרֹחַב לֵב מִתְגַּדֵּשׁ 
בְּלִי אִפּוּק.

כְּמוֹ אָז 
מַרְגִּישָׁה בַּבַּיִת
כְּאִלּוּ אִמָּא בָּאָה לְחַבֵּק,
הִרְגִּישָׁה שֶׁקָּשֶׁה לִי מִדַּי 
לִהְיוֹת יְתוֹמָה.
לִהְיוֹת רְעֵבָה.

כָּל קְשָׁיֵי הָעוֹלָם מִתְמוֹסְסִים 
בְּקַעֲרַת קוּבֶּה סֶלֶק 
חַם, אָדֹם וְטָעִים.