שִׁבְעָה לֵילוֹת אַחֲרֵי הַשְּׁבִיעִי לְאוֹקְטוֹבֶּר לֹא יָשַׁנְתִּי,
בְּחָסוּת הַלַּיְלָה דָּבָר לֹא טֻשְׁטַשׁ וְאוּלַי אַף כְּכָל
שֶׁנָּקְפוּ הַשָּׁעוֹת וְהַבֹּקֶר הִגִּיעַ זֶה הָיָה סִימָן
שֶׁהַכֹּל יָכֹל לִקְרוֹת.

תָּמִיד עָלַי לִזְכֹּר לְהִתְיַשֵּׁב בִּמְהִירוּת בַּמִּטָּה,
וְעִם אוֹר הַשֵּׁרוּתִים לְהִסְתַּדֵּר. לָקַחַת, לֶאֱסֹף,
כְּשֶׁהַיְּלָדִים יְשָׁנִים. צִירֵי הַדֶּלֶת נְעוּלִים וְדִמְמַת
הָרְחוֹב מַכְתִּיבָה אֶת הָעֲלִילָה, עָלַי לִהְיוֹת מוּכָנָה
לַכֹּל כִּי הָעוֹלָם הוּא מָקוֹם שֶׁלֹּא צִפִּיתִי לוֹ, פָּשׁוּט
אֵין דֶּרֶךְ לְתָאֵר אֶת זֶה. נוֹלַדְתִּי כְּמוֹ הָעֻבְדָּה שֶׁיֵּשׁ
סַלְעֵי בַּזֶּלֶת וְגִיר וְיֵשׁ רוּחַ וְעָף אִתָּהּ עָלָה שֶׁנָּשַׁר
מֵהָעֵץ.

מֵעֵבֶר לָזֶה, צָרִיךְ לְהִסְתַּדֵּר וּלְקַבֵּל. הָעוֹלָם הוּא
מָקוֹם שֶׁאַף אֵם לֹא תּוּכַל לְתָאֵר לְיַלְדָּתָהּ, פָּשׁוּט
כִּי זֶה מִתְחַלֵּף בֵּין יֵאוּשׁ וְתִקְוָה, גַּלִּים סוֹעֲרִים
שֶׁל שְׁנֵיהֶם נֶהֱפָכִים לִהְיוֹת אָדָם.

וְאַתְּ צְרִיכָה לָלֶכֶת עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת בֵּין מִלְחֲמוֹת
עוֹלָם וּמִלְחָמוֹת יוֹתֵר קְטַנּוֹת, וּלְנַסּוֹת לְהִדַּמּוֹת לְמִי
שֶׁיְּכוֹלָה בֵּינֵיהֶן לִכְתֹּב, לֶאֱהֹב, לַעֲבֹד, אוֹ רַק לָלֶכֶת
לְטִיּוּל בַּנַּחַל. לָלֶכֶת שׁוֹכַחַת, לָלֶכֶת רְחוֹקָה מֵהָעוֹלָם,
רַק קוֹל צְעָדִים יִטָּמַע בֶּעָפָר. הַשָּׁמַיִם זוֹלְגִים כָּל הַזְּמַן
וּמְכַבִּים חֲלוֹמוֹת כְּמוֹ כּוֹכָבִים נוֹפְלִים. בָּתִּים וַאֲנָשִׁים
מְשַׁנִּים מָקוֹם לְפָחוֹת פַּעַם בְּמֵאָה שָׁנָה וְדָרוּשׁ לִי תָּא
אֶחָד בַּגּוּף שֶׁל שִׁכְחָה, תָּא שֶׁמִּתְעַקֵּשׁ שֶׁאֶשְׁכַּח,
דְּמוּי עֲרָפֶל, מְאַלְחֵשׁ, שֶׁמְּנוֹפֵף לְשָׁלוֹם לְאֶתְמוֹל
וְאֹמַר גַּם עָלָיו אָמֵן.