אזהרת טריגר

Trigger Warning

התוכן שלפניך עשוי להיות קשה לקריאה ומעורר רגשות של עצב וכאב.
אפשר לבחור לדלג ואפשר לבחור לעצור באמצע הקריאה.
מומלץ להקשיב לעצמך בזמן הזה.

עלינו להכיר בצרכים הקיימים בשדה היהדות הישראלית: הגברת המודעות לפוטנציאל הניצול והפגיעה של בעלי ובעלות סמכות, הענקת מושגים ושפה מקצועיים, ומעל לכל – פיתוח כלים עבור התנהלות טובה יותר במרחבים של ארגונים וקהילות, בהם לדמויות סמכות יש כוח ואחריות רבה. הצורך בפיתוח מושגים וכלים אלו בשדה היהדות הישראלית נכון הן ביחס לפרחי הרבנות, הן ביחס למי שכבר אוחזות.ים בהנהגה והן ביחס לקהילה עצמה. ידע עמוק יותר, שפה מפותחת יותר, וכלים משוכללים יותר יכולים להוביל למניעת פגיעה וליצירת מרחב מוגן יותר. תקוותנו היא שמאמץ מירבי בשדה היהדות הישראלית יניב שינוי הן ביחס להווה ולעתיד, והלוואי ונוכל לרפא חלק מהפצעים והשפעותיהם מן העבר.

רקע על אתיקה והתנהלות רבנית

המודעות לפער שבין התנהלות נאותה של בעלי סמכויות לעומת חציית גבולות המלווה בניצול ובפגיעה תופס מקום חשוב יותר ויותר בתודעה של הציבור הרחב. לעיתים ההתוודעות למקרי ניצול ופגיעה מביאה לא רק להכרה במקרה הספציפי, אלא לעליית מודעות רחבה, המביאה לתהליכים חברתיים רחבים בנסיון למנוע הישנות מקרים בהם דמות סמכות רוחנית, דתית או אידיאולוגית מנצלת לרעה את מעמדה. אך האמנם כל מקרה שנודע בציבור מביא להכרה ולהגברת מודעות, או שמא יש גם תגובות של התכחשות ולעצימת עיניים? וגם ביחס לאלו שחשים כי הבינו את הדינמיקה של חציית הגבולות – האמנם בכוח המודעות והלמידה להבטיח כי מקרים דומים לא יישנו? כך או כך, העיסוק בניצול ובפגיעה, וכן הניסיון להגביר מודעות וליצור מרחב של מוגנות – לא בהכרח מביאים לשינוי, ולעיתים אף סופגים ביקורת כ"הגזמה", "סגירת חשבונות", או "היטפלות קטנונית".

העיסוק באתיקה הנדרשת בעת קבלת סמכות ומנהיגות בקהילה דתית, רוחנית או אידיאולוגית אינה סוגיה חדשה ובלתי מוכרת. אף על פי כן, אלו העוסקים בה חשים פעמים רבות כי חסרים כלים ומושגים שיסייעו לתווך את ההכרה כי דפוסי התנהגות מסויימים הינם בלתי ראויים. לעיתים בעיה נזנחת ונשכחת במחשכים, מושתקת לנוכח כוחות חזקים הגורמים לקלקולים של הסתרה, האשמה ובושה. אך לצערנו פגיעה על ידי סמכות רוחנית – רבנית או קהילתית – היא מציאות קיימת ונוכחת בעולמנו. את התופעה על ביטוייה השונים, ולפיכך גם את הצורך והמוטיבציה לעיסוק מפורש בה, ניתן לפגוש בכמה זירות ומרחבים במקביל.

א. פגיעה על ידי סמכות רוחנית

בזירה החוקית-משפטית, אחת ההתייחסויות הבולטות לתופעה זו היא הצעת החוק שהוגשה על ידי מיכל רוזין (ושות') בכנסת העשרים (בשנת 2015) לתיקון חוק העונשין בדבר "בעילה אסורה בהסכמה ומעשה סדום במסגרת הדרכה או ייעוץ של כהן דת". הצעת החוק ביקשה להרחיב את הגדרת העבירות ולהחיל אותן גם על מקרים שבהם התרחש ניצול יחסי מרות או התקיימה תלות בין מנהיג.ה רוחני כלשהו לבין מאמיניו. ההקשר המקורי של החוק אמנם התמקד בכתות ובמנהיגי כתות, אבל התיקון (משנת 2016) כלל הרחבה בעלת רלוונטיות גדולה בהרבה, כפי שמעידה עמדת הפורום הפלילי של לשכת עורכי הדין בישראל: "הפורום הפלילי סבור שהצעת החוק הנדונה הינה ראויה וחשובה, לאור כל אותם מקרים של ניצול יחסי מרות ותלות בין מנהיגים רוחניים או כאלו המתיימרים להציג עצמם כך לבין פרטים המפתחים תלות רגשית ו/או כלכלית, ופעמים רבות אף פיזית (בהתייחס למקום שיכונם) באותם מנהיגים רוחניים ו/או דתיים". הפורום הפלילי מדגיש ומצדיק את נחיצות הצעת החוק, שכן זו פוטרת את בתי המשפט מהכרעה בדבר קיומה של הסכמה – היא מעמידה חזקה מוחלטת לכך שבמרחב בו ישנם יחסים 'רוחניים', לא ניתן להכיר בהסכמה לעניין יחסים ומגעים מיניים: "כהן דת, כשמו כן הוא – כהן דת, ובצדק יוצרת הצעת החוק הסדר חקיקתי מקביל לזה הקיים בסיטואציות דומות בהן מתקיימים יחסי מרות / יחסים בעלי אופי טיפולי-פרטני (לדוגמה: פסיכולוג, עובד סוציאלי ופסיכיאטר) שיש לשמרם בגבולות המקצועיים בלבד" (שם). הצעת חוק זו התקבלה בקריאה שלישית בכנסת והפכה לחוק בשנת 2016.

עיגון הנושא בחוק הוא כמובן תוצאה של הכרה בפגיעה על ידי בעלי סמכות בכלל, וסמכות רוחנית ורבנית בפרט, כתופעה ייחודית בעלת מאפיינים ומשמעויות משלה. המרחב האמוני יחד עם נורמות של אמון עיוור עד כדי ציות, לצד מבנה חברתי קהילתי סגור, הוא כר לפגיעה וניצול. הפגיעה מצד סמכות רוחנית מתרחשת בכמה רמות, ומשפיעה על היבטים רבים בחיי הנפגע.ת והקהילה. כפי שמתארת יונינה פלנברג ממרכז הסיוע בתל אביב, היא גורמת לערעור יכולת השיפוט של הנפגע.ת; חוויה של כפירה כתוצאה מהקושי עם מעשיו.ה של הסמכות הרוחנית; פיתוח תלות בדמות הפוגעת, וכתוצאה מכך חוויה הרסנית של קטיעת הקשר מבחינה רגשית וחברתית; התמודדות קשה עם הקהילה, אשר יכולה להיות פוגענית בפני עצמה; וכן אובדן האמונה והטלת ספק ביסודות המציאות והסביבה שבה נמצא.ת הנפגע.ת (יונינה פלנברג, אין לך אמונת חכמים?, מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית תל אביב, 2017).

ד"ר רות קרא־איוונוב קניאל (דעות, 2019), מסבירה שהתבוננות על היקף הפגיעות המתרחשות בחברה הדתית כיום מביאה לידי זיהוי של "בלבול שפות חברתי". היא מתארת כי בשל עוצמת יחסי הכוח והסמכות של הרבנים, וכן בשל ההיררכיה בין גברים לנשים, מתחוללים מקרי ניצול בחסות ההלכה והרוח. היא מסבירה, כי מקרים אלו מתרחשים במסווה של "סמכות, הגנה וקדושה השלובות בשיח על תיקון האומה והקוסמוס". קרא־איוונוב קניאל אף מדגישה כי באופן אבסורדי ישנה צפייה חברתית וקהילתית מהנפגע.ת שי.תדע לזהות את השימוש המניפולטיבי של בעל.ת הסמכות בעמדתו.ה, ויוכל לנטרל את כוחו.ה. האבסורד טמון כמובן בכך שהאחריות אינה על התלמיד.ה אלא "על החברה עצמה, וכן מנהיגיה ומנהיגותיה, להתמודד עם תופעה זו, לבערה מקרבנו ולהגן על אלו הנמצאים ב'שולי' החברה" (קרא-איוונוב קניאל, 2019).

ד"ר יהונתן פיאמנטה (דעות, 2019) אף הוא מדגיש את מרכיב הבלבול הכרוך ביחסי ניצול שבין רב.ה לתלמיד.ה, אשר מקורו בנורמות של הקהילה הדתית־רוחנית לכשעצמה. קשר עם הרב.ה והמורה הרוחני נתפס כדבר רצוי, כעדות לאופיו.ה הטוב של התלמיד.ה ולמעלותיו.ה הזוכות להכרה מבעלי.ות הסמכות:

"הסביבה כאמור מעודדת ומתקפת קשרים שכאלה ורואה בהם זכות גדולה. בתוך אמון כל כך עמוק של ילדים בהוריהם (הביולוגיים והרוחניים), גדלה הסכנה להתרחשות של תופעה המוכרת כ'בלבול השפות' שבה שפת הקורבן המבקש קרבה ורוך מתערבבת עם שפתו של הפוגע המבקש לספק את יצריו. השפה הרוחנית-דתית שיש בה שאיפה טהורה להתעלות מעבר לרצון האישי ושיש בה נכונות לביטול עצמי, הופכת בציניות אצל האב הפוגע לשפה של הזדהות הקרבן עם תוקפו ולמחיקה של התוקף את קורבנו."

(פיאמנטה, 2019).

סמכות רוחנית אשר פוגעת בתלמיד.ה או בחבר.ת קהילה, מאותתת לנפגע.ת שאין כאן כל פגיעה – שהרי היא עצמה הסמכות האחראית על שיפוט מוסרי האבסורד שתיארה קרא־איוונוב קניאל מקבל משנה תוקף על ידי תיאורו של פיאמנטה את הפוזיציה הבלתי אפשרית שמצוי.ה בה הנפגע.ת: "הדיסוננס שנוצר אצל הקרבן הדתי, מותיר אותו בלי הכלים הבסיסיים ביותר הנדרשים על מנת להיות מסוגל לאותת, אפילו לעצמו, על העוול שנעשה לו" (שם). ברור כי לא ניתן לצפות או לדרוש שהנפגעים והנפגעות ידעו בהכרח לגונן על עצמם.ן בזמן אמת או להתמודד עם הסמכות הפוגעת בדיעבד, כנגד כל נורמות הקהילה, הציפיות החברתיות והאמוניות ומנגנון הניצול שממשיך לפעול.

עד כה הוצגה תופעת הפגיעה על ידי סמכות רוחנית כתופעה שזוכה להכרה פרטנית בישראל, הן מצד המחוקק והן מצד העיסוק הציבורי־קהילתי. כמובן שחשוב להכיר בכך שפגיעה מינית וניצול מיני במרחבים דתיים ובידי בעלי סמכות רוחנית היא תופעה כלל עולמית, ויעידו על כך אינסוף המקורות העוסקים בתופעה קשה זו. המרחב היהודי עצמו, הנחלק לזרמים שונים – האורתודוקסי, הרפורמי והקונסרבטיבי – מאמץ דרכי התמודדות שונות ומגוונות לתופעה הנעות על ספקטרום רחב, אך לכולם משותף הצורך להגיב ולעבד מקרי פגיעה במרחב הקהילתי. אולם, משמעותה של הכרה ציבורית זו לא מיתרגמת לצמצום התופעה במציאות ימינו, או לאימוץ כולל של נורמות קהילתיות וחברתיות של חוסן, מוגנות, אמונה ותמיכה בנפגע.ת ונידוי הפוגע.ת. נחזור אל הקריאה לאחריות חברתית־קהילתית ובמיוחד לאחריות של מנהיגי.ות הקהילה כלפי תופעה זו וביעורה, ונשאל – מהם הכלים שיעגנו אחריות שכזו ושיסייעו בצמצום התופעה ובהתמודדות עמה?

ב. על אתיקה מקצועית רחבה

"כללי האתיקה של הפסיכולוגים עליהם אמונה ועדת האתיקה בהפ"י וכללי חוק הפסיכולוגים שעל אכיפתם אמון משרד הפסיכולוג/ית הארצי/ת הפועל במשרד הבריאות שוכנים כבוד זה עם זה. קיומם המשותף מעיד על הבחנה מתבקשת בין שיח החוק, המחבר את המקצוע דרך החקיקה עם כלל אזרחי המדינה לבין שיח האתיקה, המחבר בין אנשי המקצוע הטורחים לבנות קהילת פסיכולוגים ערכית ואתית. תכלית הכללים וסוגי השיח הללו להעצים את אמון הציבור בדמותה של הפסיכולוגיה בארץ ובמידותיהם המקצועיות הראויות של הפסיכולוגים, כאשר ללא אמון זה לא יתאפשר שיח הטיפול ושאר ההתערבויות המקצועיות שהן ליבת עבודתנו."

"קוד האתיקה המקצועית של הפסיכולוגים בישראל" (2017)

הקוד האתי של הפסיכולוגים בישראל מאיר כמה עקרונות חשובים להבנת ההתנהלות הנדרשת בתפקיד זה: ייעוד ומחויבות המקצוע והעוסקים בו לקידום הרווחה הנפשית, הפסיכולוג כאדם, עבודה מקצועית־אתית ומחוייבות חברתית. ההכרה בעקרונות שונים המתקבצים לכדי אחד – דמות הפסיכולוג.ית – מבהירה סוגיות אתיות שונות ומגוונות המלוות את התפקיד הזה, בין אם בשעת מפגש מקצועי, בישיבת צוות, בכנסים ואף בחיים הפרטיים. התיאור הרחב של ההידרשות לקוד האתי מלווה בהנחיות ליישום כללי האתיקה לפרטיהם בנושאים הבאים: מקצועיות בפסיכולוגיה, הרשומה הפסיכולוגית, סודיות מקצועית, הבניית הקשר המקצועי, יחסים מקצועיים בין פסיכולוגים ולקוחותיהם, יחסים בין עמיתים, אבחון והערכה, פסיכולוגיה ומערכת המשפט, התערבות פסיכולוגית באמצעים מרחוק, אתיקה בהדרכה, מחקר ופרסום מדעי, הצגה עצמית מקצועית ופרסום.

האם קוד אתי כזה קיים בכל תחום מקצועי? והאם הוא בכלל נצרך בכלל בכל התחומים? המתח בין היסמכות על דפוסים תרבותיים מקובלים ובין ניסוחם באופן חד ובהיר נוכח בכל דיון על קודים אתיים. לא ברור כי מתוך ההתרחשויות בעולם הטיפול הנפשי ניתן להקיש אל עולם הסמכות הרוחנית ואל תפקידים רבניים. ברם, העובדה כי ידוע לכל בר בי רב כי ישנו קוד אתי בעולם הטיפול, יוצרת לעתים תפיסה שגויה לפיה יש מרחבים בהם קוד אתי נצרך בתחומים מסוימים ואילו באחרים – לא. בבואנו לדון באתיקה הנצרכת בקשרי בעלי סמכות – דתית, רוחנית או אידיאולוגית – יש מקום לשאול מה ניתן ללמוד מקודים אתיים הקיימים בשדות רחבים, קרובים ורחוקים, על אודות תפקיד הרבנות הן ביחס למקומו של הרב אל כלל קהילתו והן בקשרים האישיים עם משפחות ויחידים. לכן, ראוי להביט בשיח האזרחי – ולאו דווקא הדתי – הנוגע ברווחתו של כל אדם וכל אישה במרחב הקהילתי ולשמירתם מכל פגע.

בעלי.ות סמכות בתחומים שונים בדרך כלל כפופים בעצמן.ם למערכת של חוקים ונהלים, דווקא מתוקף היותם.ן ברי סמכא ומעמד. אל הרובד החוקי מצטרף פעמים רבות רובד נורמטיבי ומוסרי בצורה של 'קוד אתי', העומד כקווי יסוד שבידם להנחות את דמות הסמכות במהלך כהונתו.ה או תפקידו.ה, וכך להבטיח את תיפקודו.ה בצורה מיטבית, וחפה מפגיעות. בישראל ניתן למצוא נוסחים של 'קודים אתיים' בתחומים מקצועיים רבים ומגוונים ואף סנקציות משמעתיות פוטנציאליות בעת ביצוע ׳עבירה׳ על כללים אלו: חברי.ות כנסת ישראל, עובדי.ות מדינה (נציבות שירות המדינה, 2017), טיפול פסיכולוגי (הסתדרות הפסיכולוגים בישראל, 2017), טיפול זוגי ומשפחתי (האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי), עבודה סוציאלית (האגודה לקידום העבודה הסוציאלית בישראל – איגוד העובדים הסוציאליים, 2018), מקצועות הרפואה (ההסתדרות הרפואית בישראל , 2023 [2009]), והאחיות.ים (הסתדרות האחיות והאחים בישראל, 2018), הוראה וחינוך (1979, 1984 1985, 1998) וכן בתחומים ומגזרי תעסוקה נוספים כמו המגזר העסקי (על פי נוסחי 'קוד אתי' של חברות עסקיות הנגישים במרשתת).

שפע דוגמאות אלו מעיד על ההידרשות לתחום האתי ולהצבת גבולות. והנושא הוא חלק חשוב מסדר יומם של מקומות ומרחבי עבודה רבים, וקיומם של קודים אתיים רבים כל כך יכולה להוות עדות מספקת לחשיבות הנושא. מציאות זו משקפת את רוח הזמן ביחס להישמרות מפני פגיעה וניצול. המגוון של הקודים האתיים אינו מעיד על תפיסות שונות ומנוגדות, אלא דווקא על קרבה בין מוסדות ומרחבי עבודה בהבנתם את החוק למניעת הטרדה מינית, תוך ביצוע התאמות לכל שדה. הניסוחים המרובים מעידים שלמרות האדפטציות לכל מרחב עבודה, ישנה שאיפה משותפת למגר פגיעה באחר.ת. השיח האתי נוגע לא רק לתחום היחסים הבין-אישיים אלא למימדים נוספים וייחודיים בכל מקצוע. הם משרטטים גבולות מקצועיים חדשים, שמטרתם לדאוג להתנהלות תקינה עם כמה שפחות מהמורות – הן ביחסים בין־אישיים בחיים הקולגיאליים והן ביחס לתפיסת כל מקצוע ולהתנהלות בו, למען רווחת הכל.

על פי פרופסור גבי שפלר (2012), אתיקה מקצועית היא "מונח יישומי שמתייחס לאורחות ולהתנהלות העניינים של קבוצות ובעלי עניין מקצועי". שפלר מדגיש כי ישנו הבדל בין מונח זה לבין "אתיקה". המושג "אתיקה" הוא מושג העומד בפני עצמו ומקורו בפילוסופיה; האתיקה מתארת את תורת המוסר, תורת המידות הטובות ואת העיון הפילוסופי בשאלות של מוסר ומידות טובות. האתיקה המקצועית לרוב מוסדרת באמצעות תקנון או קוד אתיקה (שפלר, 2012). על פי פרופסור אסא כשר, המשמעות של "אתיקה" בהקשרה ל'מקצוע' כלשהו, היא "תפיסה סדורה של האידיאל המעשי של ההתנהגות, במסגרת מקצועית, שהיא מסגרת מוגדרת של פעילות אנושית מיוחדת". פרופ' כשר מפרט ומסביר את מרכיבי ההגדרה השונים, ולעניינו חשוב במיוחד ההסבר למושג "מסגרת מקצועית", שנבדלת מכל מסגרת אחרת של פעילות אנושית, כשהשוני בא לידי ביטוי בכמה מרכיבים מרכזיים: א. פעילות מקצועית נעשית על רקע גוף ידע שיטתי, שבלעדיו היא לא תיתכן; ב. פעילות מקצועית נעשית באמצעות "ארגז כלים" שיטתי; ג. פעילות מקצועית נעשית על רקע גוף ידע מעודכן וארגז כלים המשתכלל ללא הרף; ד. פעילות מקצועית נעשית מתוך הבנה. ה"אידיאל" של האתיקה המקצועית, על פי פרופ' כשר, הוא מיסוד "מערכת ערכים או עקרונות, הנותנת בסיס להכרעות מנומקות בדבר ההתנהגות הראוייה, בנסיבות הפעילות האנושית המיוחדת, במסגרת המוגדרת של המקצוע שלפנינו", כש"האידיאל מעשי" מעניק בסיס להחלטות מנומקות כאלה, שהן מעשיות בתוכנן (כשר, 1993).

ישנם תחומים שנראה מובן מאליו לקבוע שהם "מקצוע", כמו למשל תחום הרפואה, הטיפול הפסיכולוגי ותפקידי הטיפול למיניהם, הוראה, חינוך וכדומה. ברור כי גם נושאי משרות ציבוריות, נבחרי ומשרתי ציבור, נושאים באחריות מקצועית נבדלת ומובחנת. אך מה לגבי נושאי סמכות רוחנית? האם ניתן להכריע כי החזקה בסמכות שכזו היא "מקצוע"? קל אולי לנטות כלפי תשובה חיובית כאשר מדובר במינוי רשמי מטעם גוף חוקי ומנהלי, כמו הרב הראשי וכדומה – אך כידוע, תפקידי הנהגה רוחנית הם מגוונים, חלקם פורמליים וחלקם א־פורמליים, חלקם נוצרים בצורה אורגנית מתוך הקהילה והאמונה באותה דמות רוחנית, וחלקם נוצרים בכוונה תחילה על ידי מינוי קהילתי או חינוכי. לא כל בעלי ובעלות הסמכות הרוחנית הינם 'רבנים' במשמעות האורתדוקסית של המילה, ובכלל – עולם הדת והרוח הרי מכיל ומייצג היבטים רבים בחיי הפרט והחברה, שאת חלקם לא ניתן לאמוד במונחים מקצועיים. ולמרות זאת, לאור הנוסחים של קודים אתיים והעיונים באמות המידה האתיות של מנהיגי.ות דת מזרמים שונים ומגוונים, נראה שישנה הכרה בעמדת סמכות רוחנית כתפקיד וכמקצוע, הדורש התייחסות לרובד האתי, ולשאלה וכיצד שומרים על אמות המוסר והמידות הטובות במסגרת זו. תפיסה זו של מעמד הסמכות הרוחנית כמעמד מקצועי, הנדרש לקוד אתי ולאמות מידה מוסריות סדורות ומפוקחות, מחוזקת על ידי ההכרה המפוכחת (והקשה) בעמדה זו כבעלת מאפיינים ייחודיים בתחום הפגיעה והניצול המיני.

ג. אתיקה של הנהגה רוחנית ורבנית

הדיון באתיקה ובניסוחם של 'קודים אתיים' מצויים גם בתחום של הנהגה רוחנית ורבנית. הרב יובל שרלו ביקש לשרטט גבולות ברורים בדבר ההתנהגות הראויה לרב. בחיבורו, ביקש שרלו ליצור מעין תרגום של השיח האתי המקצועי הרחב אל השדה הרבני. במאמציו אלו ניכר הרצון לשלב את ערכי המוגנות וביטחון הגוף והנפש עם שפה דתית־יהודית. לגבי תפקיד הרב, מסביר הרב רפאל קרויזר (תשע"ה, 2014):

במשפט אחד ניתן לתמצת את חובתו העליונה של הרב ולומר כי 'הרב מחויב לדאוג בכל כוחו לשלומם וטובתם של בני קהילתו והרי הוא אחראי על העמדת קרנם הרוחנית באופן הנעלה ביותר, ללמדם, להדריכם, להיות כעמוד אש לפני המחנה ולהאהיב שם שמים על הבריות בכל הליכותיו'. מתוך עקרונות אלו מוטל עלינו לרדת ולבחון בתוך עולם המעשה את חובותיו המפורטות של הרב הנובעים מתוקף תפקידו ומעמדו.

קרויזר ממשיך ודן בארבעה נושאים עיקריים לגבי פרטי הנהגותיו של הרב וחובתו האתית: ״לא נספיק להיכנס במסגרת מצומצמת זו באופן המלא לפרטי הנהגותיו של הרב, אולם נדון בארבעה נושאים עיקריים – א. חובת הקדשת זמנו של הרב לתפקידו הכולל גם את נושא החופשה ועשיית מלאכה נוספת ב. זהירות מחשד ויחסו של הרב עם נשים. ג. שוחד, נטילת טובות הנאה והשפעה על מינוי קרובים ומקורבים. ד . יחסו עם הבריות והנהגות ראויות״. (קרויזר, חלקים א, ב).

ניסוחים של קודים אתיים וכללי אתיקה הנוגעים למרחב ההנהגה הרבני־רוחני ניתן למצוא במרחבים במיוחד בקהילות אמריקאיות. תהליך זה התרחש נוכח המודעות הגוברת לניצול יחסי מרות רוחנית ונוכח חשיפת מקרים ניצול ופגיעה, והודות למודעות לזכויות הפרט, לפרספקטיבות פמינסטיות בדבר יחסי כוח בין גברים ונשים, והודות לדיונים מקצועיים בשדות רחבים. התהליכים האלה התרחשו בעיקר בקהילות רפורמיות וקונסרבטיביות. המחשבה במסגרות אלה התרחשה במקומות שונים עשרות שונים לפני הגעתה למרחב הישראלי. בישראל שיח המוגנות חילחל בהתליך הדרגתי, ונספג במהירות רבה יותר בקהילותהליברליות. הפער בין הזרמים והקהילות השונות בישראל גדל והתרחב בשל קרבתם של המרחבים הליברליים לזרמים יהודים בחו"ל, בהם שיח המוגנות והאחריות הקהילתית כבר היה מושרש. כך, המרחבים השמרניים בארץ נתקלו בבעיה כפולה בניסיון לאמץ את שיח המוגנות והאחריות הרבנית: הם נמצאו באיחור זמני וגיאוגרפי, ונתקלו בחוסר יכולת להישען ולאמץ הישגים בתחום זה של זרמים יהודים אחרים, בשל רתיעה חזקה וממוסדת ממוסדות יהודיים ליברליים. כך חל עיכוב של עשרות שנים בטיפול בבעיה זו.

קיימים מספר ניסוחים של קודים אתיים במרחב היהודי־ליברלי. לדוגמה: הקוד האתי של האגודה לרבנות ריקונסטורקטיבית (The Reconstructionist Rabbinical Association – RRA, 2016), הקוד האתי של ארגון 'יהדות חילונית' העוסק באתיקה במתן שירותי טקסים (יהדות חילונית – תמורה הומניסטית ביהדות), קוד האתיקה של ארגון 'טקסים' אשר מטרתו "לנסח עקרונות פעולה, עקרונות התנהגות וכללי מינהל תקין, הנגזרים מערכים שביסוד קיומה ותפישת עולמה של התארגנות עורכי/ות הטקסים" (טקסים, שער עורכי הטקסים היהודים-חילוניים בישראל, 2007).

גם באורתודוקסיה היהודית, ובאופן ספציפי, ברבנות הראשית לישראל, ניתן למצוא מסמך רשמי שעניינו "דרכי הנהגה והליכות לרבני ישראל". מטרתו המוצהרת היא "לגבש את דרכי הרבנות באופן ראוי, באופן שיאפשר לממש את תפקיד הרבנות בצורה הטובה ביותר, כדי שהיא תשמש דוגמא ומופת לרבים, ותביא לקידוש שם שמים, תוך שמירת מעמד הרבנות וכבודה – הכל לאור ציווי התורה המחייב להיות נקי מה' ומישראל ולעשות את הטוב והיישר בעיני השם" (הרבנות הראשית לישראל, 2020). מסמך זה נוסח, כאמור, הרבה אחרי קודים אתיים רבניים באגודות רבניות בעולם, והוא אף אינו מתבסס על כתיבה קודמת בישראל, שהיתה יכולה לתרום לגיבוש התנהלות אתית ראויה לפרטי פרטים בתפקיד הרבנות. ברם, אי אפשר להכחיש כי המסמך שפורסם על ידי הרבנות בישראל מהווה צעד דרמטי בכיוון הנכון, בטח לאחר מדיניות שנמנעה כליל מנקיטת צעדים רשמיים בנושא זה. אפשר להניח כי הצעת החוק של ח״כ מיכל רוזין בדבר בדבר כהן דת והישגיה בתחום היא שגרמה לצעד זה.

ההתפתחות בשיח על פגיעות מיניות בקהילה, ההכרה כי הדמות המנהיגותית נושאת גם באחריות מקצועית, וההבנה כי מקומה של דמות זו הוא ייחודי בשל כוחה הסמכותי – הדתית, הרוחנית או האידיאולוגית – כל אלה גורמים המחייבים אותנו למחשבה על כללים וחוקים שיהיו אבן פינה בהתנהלות הקהילה הדתית. הן בעל.ת הסמכות והן הקהילה נדרשים להישען על נורמות אתיות מנוסחות היטב, שיכלו לסייע בניווט החיים במרחב הקהילתי, על המרחבים האפורים הרבים שמצויים בו. המרחב היהודי בישראל על גווניו השונים נשאר לרוב ללא קוד מחייב כזה, ובכך הוא מזמן חציית גבולות, בין אם בזדון או בשוגג. הקהילות היהודיות הרבות מספור בישראל נזקקות לנורמה אחידה וכללית, למסגרת התייחסות אתית שתהיה מקור אחיד ומאחד, ושתוכל לדאוג הן להסדרת מעמדה ומקומה של דמות הסמכות בקהילה, והן לטיפול הולם וראוי במקרי פגיעה.

הנחות יסוד ואתגרים בהקמת מיזם ברית אמונים: 

1. כל מרחב, במיוחד מרחב אמוני (רוחני/דתי) וחיי קהילה, מהווה כר פוטנציאלי לפגיעות.
2. בשל המבנה ההיררכי ישנו קושי ייחודי לשתף במקרה של פגיעה במרחב קהילתי.
3. נצרכת הכשרה לבעלי תפקידים ולחברי קהילה במרחב אמוני, בכינון חיי יחד מוגנים עם גבולות ודרכי התמודדות עם פגיעות. על כן, יש לקיים הכשרה של מתן ידע וכלים שיסייעו להתנהלות במרחב מוגן.
4. ראוי ליצור אמנה העוסקת בגבולות ובמוגנות בחיי קהילה, אשר תסייע ליצור מרחב בטוח יותר. 

מה המטרות המעשיות של מיזם ברית אמונים?

• התמודדות עם פוטנציאל הפגיעות הקיים ביחסי סמכות רוחנית וקהילה, על ידי צעדים מעשיים שיביאו לכדי שינוי בדפוסים קודמים, יהוו תיקון ביחס להווה ולעתיד ואולי אף יצליחו לתקן את ליקויי העבר.
• העלאת מודעות לגבולות ביחסי מרות רוחנית ודתית על ידי אמנת מוגנות. מתן הכשרה מתאימה לפרחי רבנות ומנהיגות רוחנית מכל הזרמים, וכן לסמכויות מכהנות.
• העמדת מנהיגות רוחנית, דתית, ואידיאולוגית אחראית ומוסרית, המחויבת ל'ברית אמונים', והמסוגלת להציע בעת הצורך דרכי בקרה ותמיכה מתוך סמכות.
• המיזם אינו מבקש לשמש כבית דין חברתי, ערכאה כלשהי או הליך של צדק מאחה; אלא להיות תֶּמֶךְ ולהציב נורמות מחייבות, מתוך היכרות עם השדה הרחב של היהדות הישראלית.