טוֹב, לְכוּ לְפָנַי, מֵתִים אֲהוּבִים,
עוֹד מְעַט אָבוֹא אַחֲרֵיכֶם,

אֶאֱסֹף כָּל מַה שֶּׁנָּשַׁר מִכֶּם,
לֹא הַרְבֵּה, עַל דַּרְכְּכֶם.

מִן הַמֶּרְחָק עוֹלֶה רַחַשׁ עֵשֶׂב, מִישֶׁהוּ
נִגְרָר בְּשַׂעֲרוֹתָיו.

אֲנִי מִתְקַפֵּל פְּנִימָה כְּדֵי לְפַעְנֵחַ אֶת הַשִּׁמָּמוֹן
הַנּוֹרָא שֶׁכָּל הֱיוֹתִי תְּלוּיָה בּוֹ.

בְּ קָ רְ אִ י אֵ לֶ י ךָ שְׁ מַ ע ק וֹ לִ י ,
מִישֶׁהוּ בּוֹכֶה. כִּיסָיו מְלֵאִים דְּבָרִים שְׁכוּחִים.

בַּגָּן, מֵאָחוֹר, דְּרוֹמִית לְיַלְדוּתִי,
מַחֲצִית דֶּלֶת הַמִּטְבָּח מַכָּה
בַּמַּחֲצִית הָאַחֶרֶת.

תַּם הַסְּתָו, מָחָר יַכֶּה הַחֹרֶף וְיִרְקַב

מתוך הספר ׳דברים דחופים׳, בהוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010