נסי להלל עולם שהוטל בו מום 

רְאִי אֶת עֲצֵי הָאֵיקָלִיפְּטוּס הַזְּקֵנִים
מְחַפִּים בְּצִלָּם עַל שִׁבְרֵי בָּתִּים.
רְאִי אֶת אוֹרוֹ הַקָּלוּשׁ, הַמְּבֹהָל שֶׁל יָרֵחַ
תּוֹעֶה בַּחֲדַר יְלָדִים חֲבוּטִים,
כְּמוֹ הַיַּלְדָּה שֶׁהָיִית.
רְאִי שָׁמַיִם מְטִילִים זַעְמָם עַל אֲדָמָה
צוֹעֶקֶת קוֹל דְּמֵי נָשִׁים וְאִמָּהוֹת,
מַזְכִּירִים לָךְ שֶׁאִמֵּךְ יָכְלָה לִהְיוֹת
אַחַת מֵהֶן.

זִכְרִי סוּפוֹת
שֶׁלֹּא בָּאוֹת בְּעִתָּן
(הַאִם יֵשׁ מוֹעֵד נָכוֹן בִּכְלָל?)
זוֹרוֹת זִרְעֵי מַחֲלָה, לְלֹא רְשׁוּת,
בְּמַכְנִיסֵי אוֹרְחִים תְּמִימִים.
(אֵיךְ פָּתַחְנוּ אֶת הַדֶּלֶת?)
רוּחוֹת אֲבוּדוֹת נוֹשְׁפוֹת בְּתוֹךְ גּוּפִים בְּרִיאִים
מְנַפְּצוֹת נִשְׁמָתָם.
שֶׁמֶשׁ הַסְסָנִית זוֹרַחַת לְמַעֲנָם
כְּכַדּוּר נֶחָמָה.

הַבִּיטִי בַּעֲצֵי הַבְּרוֹשׁ הַזְּקוּפִים
מַצְדִּיעִים לִקְטוּעֵי הַיָּד וְהָרֶגֶל
וְהַלֵּב, כְּמוֹ אָבִי הֲלוּם הַקְּרָב.
הָעֲרָבוֹת הַבּוֹכִיּוֹת סוֹפְדוֹת
לַהֲרוּגֵי כָּל מִלְחָמוֹת
הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ,
יוֹדְעוֹת כָּמוֹךְ, שֶׁאֵין הֶבְדֵּל בֵּינֵיהֶם.

הֲרֵי לָךְ עוֹלָם מִתְכַּסֶּה
בְּשֶׁפַע מוּמִים
כְּפִרְחֵי כְּלִיל הַחֹרֶשׁ בְּתִפְאַרְתּוֹ.
מִתְנַדְנֵד עַל תִּלּוֹ מֵאֶצְבַּע אֱלוֹהִים
הַהוֹפֶכֶת בּוֹ.
כָּמוֹהָ, גַּם אַתְּ מְנַסָּה לַהֲפֹךְ בּוֹ,
לָתוּר אַחַר טוּבוֹ,
וְלֹא מַצְלִיחָה