תפילה זו כתבתי עבור אישה ואיש יקרים, שבנותיהם, שנולדו לאחר שנים של טיפולי פוריות, שהו בפגייה שבועות ארוכים וקשים.

בְּעֵת קָשָׁה וּמֻפְלָאָה זוֹ לִבֵּנוּ עוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו.
אָנוּ מְלֵאִים הַכָּרַת תּוֹדָה עַל פֶּלֶא הַחַיִּים,
עַל מַתְּנַת הַקִּיּוּם, שֶׁאֵינֶנָּהּ מוּבֶנֶת מֵאֵלֶיהָ.
אָנוּ מוֹדִים לָאֲנָשִׁים שֶׁסְּבִיבֵנוּ, הַדּוֹאֲגִים לָנוּ וְעוֹטְפִים אוֹתָנוּ.
אָנוּ מוֹדִים לְכָל אַנְשֵׁי הַמִּקְצוֹעַ, שֶׁעוֹשִׂים לֵילוֹת כַּיָּמִים לְמַעַן בְּנוֹתֵינוּ.
לִבֵּנוּ מָלֵא הַכָּרַת תּוֹדָה לְכָל אֵלֶּה שֶׁמְּבַקְּשִׁים לְהָקֵל עָלֵינוּ בְּרִגְעֵי הַקֹּשִׁי,
לְעוֹדֵד אוֹתָנוּ בְּרִגְעֵי הַיֵּאוּשׁ, לִהְיוֹת לְצִדֵּנוּ בְּרִגְעֵי הַכְּאֵב.
מִי יִתֵּן וְכֻלָּם יִזְכּוּ לִתְמִיכָה, לְאַהֲבָה וּלְחֶמְלָה.

מִמַּעֲמַקִּים קָרָאנוּ.
יֵשׁ בָּנוּ רִגְעֵי חֲשָׁשׁ וְיֵאוּשׁ, פַּחַד מִגְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת, חֹסֶר הַוַּדָּאוּת קָשֶׁה.
עוֹמְדִים אָנוּ עַל סַף תְּהוֹם.
מִי יִתֵּן שֶׁנִּלְמַד לְקַבֵּל אֶת שֶׁאֵין בִּיכָלְתֵּנוּ לְשַׁנּוֹת,
וּנְכַוֵּן אֶת כֹּחוֹתֵינוּ לִפְעֹל לְשִּׁנּוּי מָה שֶׁאֶפְשָׁר.

אָנוּ מִתְפַּלְּלִים וּמְיַחֲלִים שֶׁיִּהְיוּ בָּנוּ כֹּחַ וְתִקְוָה לְהַרְעִיף עַל בְּנוֹתֵינוּ אָהֲבָה,
שֶׁתִּתְחַזֵּקְנָה, שֶׁכֹּחוֹת הַחַיִּים יְמַלְּאוּ אוֹתָן,
שֶׁיָּחוּשׁוּ שְׁמוּרוֹת וּמוּגָנוֹת,
וְשֶׁתִּהְיֶינָה נְכוֹנוֹת לַנִּסְּיוֹנוֹת שֶׁהַחַיִּים מְזַמְּנִים לָהֶן.
מִי יִתֵּן שֶׁיִּמְצְאוּ בָּהֶן כֹּחוֹת לְהִתְפַּתֵּחַ וּלְהִפָּתַח אֶל הָעוֹלָם,
שֶׁתִּהְיֶינָה בְּרִיאוֹת, שֶׁתִּגְדַלְנָה וְתָבוֹאנָה בִּמְהֵרָה אֶל בֵּיתֵנוּ, בֵּיתָן.
שֶׁתִּהְיֶינָה עֲטוּפוֹת בְּאוֹר וּבְאַהֲבַת הַחַיִּים,
שֶׁתַּחְוֶוינָה אֶת יֹפִי הַבְּרִיאָה.
שֶׁנַּפְשָׁן תִּהְיֶה פְּתוּחָה,
שֶׁיַּאֲרִיכוּ יְמֵיהֶן בְּטוֹב,
שֶׁתִּזְכֶּינָה לִבְרִיאוּת הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָּׁלוֹם.
שֶׁתִּצְמַחְנָה וְתִגְדַלְנָה לְהַכִּיר אֶת עַצְמָן,
שֶׁיִּהְיוּ עֵינֵיהֶן פְּקוּחוֹת לִרְאוֹת אֶת הַסּוֹבֵב אוֹתָן,
שֶׁתִּהְיֶה נַפְשָׁן פְּתוּחָה לִשְׁמֹעַ אֶת שֶׁמֵּעֵבֶר לַמִּלִּים,
שֶׁיִּהְיֶה לִיבָּן פָּתוּחַ לְהַרְגִּישׁ וּלְהִשְׁתָאוֹת אֶל מוּל פִּלְאֵי הָעוֹלָם.
שֶׁתֵּלַכְנָה בַּדֶּרֶךְ הַחֲדָשָׁה הַנִּפְתַּחַת לִפְנֵיהֶן בְּצַעַד יַצִּיב וּבוֹטֵחַ,
שֶׁנִּזְכֶּה לִרְאוֹתָן עוֹד שָׁנִים רָבּוֹת
גְּדֵלוֹת, מִתְחַזְקוֹת, שְׂמֵחוֹת.

בְּרוּכוֹת הַבָּאוֹת, בָּנוֹת אֲהוּבוֹת שֶׁלָּנוּ, הָעוֹלָם הוּא מֻפְלָא.
הָיוּ אֲשֶׁר תִּהְיוּ, וְהָיוּ בְּרוּכוֹת בַּאֲשֶׁר תִּהְיוּ.