עֲנֵנוּ מִשְׂגָּב אִמָּהוֹת עֲנֵנוּ.
עֲנֵנוּ אֱ-לֹהֵי שָׁרָה, רִבְקָה, רָחֵל וְלֵאָה עֲנֵנוּ.
עֲנֵנוּ אֱ-לֹהֵי דִּינָה עֲנֵנוּ.
עֲנֵנוּ אֱ-לֹהֵי יוֹכֶבֶד וּמִרְיָם עֲנֵנוּ.
עֲנֵנוּ אֱ-לֹהֵי בִּתְיָה בַּת פַּרְעֹה עֲנֵנוּ.
עֲנֵנוּ אֱ-לֹהֵי דְּבוֹרָה וְיָעֵל עֲנֵנוּ.
עֲנֵנוּ אֱ-לֹהֵי רוּת עֲנֵנוּ.
עֲנֵנוּ אֱ-לֹהֵי חַנָּה עֲנֵנוּ.
עֲנֵנוּ אֱ-לֹהֵי אֲבִיגַיִל וְחֻלְדָּה עֲנֵנוּ.
עֲנֵנוּ אֱ-לֹהֵי אֶסְתֵּר עֲנֵנוּ.
עֲנֵנוּ אֱ-לֹהֵי יְהוּדִית וּבְרוּרְיָה עֲנֵנוּ.
עֲנֵנוּ רַחוּם וְחַנּוּן עֲנֵנוּ.
רש"י בביאורו לתענית יד ע"א משמר נוסח שונה מעט מן הידוע לנו של "עננו" הנאמר לקראת סוף הסליחות: "עננו אבינו עננו. עננו א-להי אברהם עננו. עננו א-להי יצחק עננו. עננו א-להי יעקב עננו", במקום הנוסח המקובל: "עֲנֵנוּ אֱ-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ פַּחַד יִצְחָק עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ אֲבִיר יַעֲקֹב עֲנֵנוּ".
לפיוט "עננו" נודעים נוסחים שונים בעדות השונות. על רקע הנוסח שהשתמר בדברי רש"י, וכביטוי והרחבה לאמירה "עֲנֵנוּ מִשְׂגָּב אִמָּהוֹת [נוסח עדות המזרח: "הָאִמָּהוּת"] עֲנֵנוּ" המופיעה בהמשך "עננו", באתי לחבר נוסח "עננו" המזכיר בעיקרו של דבר דמויות נשים מקראיות צדקניות מרכזיות מאימהות האומה. כמו כן מוזכרות בו אף יהודית וברוריה על בסיס נוסח עדות המזרח הכולל את האמירה: "עֲנֵנוּ אֱ-לֹהֵי הַמֶּרְכָּבָה עֲנֵנוּ. עֲנֵנוּ אֱ-לָהָא דְּמֵאִיר עֲנֵנוּ".
בהקשר לשימוש באופן ההתבטאות "אֱ-לֹהֵי" בנוגע לדמויות שונות מלבד שלושת האבות, אפשר להזכיר קטע ב"מדרשי חסר ויתר" (מהדורת אברהם ברלינר, בתוך: פליטת סופרים, עמ' 37), שממנו עולה כי אפשר להשתמש בביטוי זה כשמדובר בדמויות של צדיקים. קטע זה מוסב על חזקיהו המלך שעליו נאמר "כָּל לְבָבוֹ הֵכִין לִדְרושׁ הָאֱ-לֹהִים ה' אֱ-לֹהֵי אֲבוֹתָיו וְלֹא כְּטָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ" (דה"ב ל, יט). המדרש מציין כי בשלושה מקומות בלבד בתנ"ך מופיעה המילה "אֲבוֹתָיו" בכתיב מלא – עם האות ואו באמצע – אחד מהם הוא בכתוב הזה.
האות ו' מתייחסת לשישה צדיקים שהיו לפניו: "'הָאֱ-לֹהִים ה' אֱ-לֹהֵי אֲבוֹתָיו' הרי שלשה שמות. ומה תלמוד לומר לא א-להי אחז [אביו של חזקיהו – י.ל.] ולא א-להי אמציה ולא א-להי יהורם בן יהושפט ולא א-להי אחזיה ולא א-להי ירבעם כי אם א-להי דוד א-להי שלמה א-להי אסא א-להי יהושפט א-להי עזיה אבותיו, מלא כנגד ששה צדיקים שלפניו וששה רשעים". יצוין כי בפועל נמנים במקור זה חמישה צדיקים וחמישה רשעים.
מקטע זה עולה שאפשר להשתמש בביטוי "אֱ-לֹהֵי" כשמדובר בצדיקים. על דרך זה קטע הפיוט שייסדתי "עֲנֵנוּ מִשְׂגָּב אִמָּהוֹת עֲנֵנוּ" מאזכר נשים צדיקות בישראל מאימהות האומה. כיוון שכך ומכיוון שמדובר בתפילת רשות, נראה שאין כל מניעה מלומר נוסח זה. כמו כן על רקע היעדר נוסח אחיד לסליחות והימצאות ווריאציות בפיוטי הסליחות בקרב עדות ישראל השונות, נראה כי אין מניעה הלכתית להוסיפו במהלך הסליחות לאחר "עננו" הרגיל, או לאומרו כתפילה בפני עצמה בהזדמנות מתאימה.

רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם