"הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם" – לכם ולא לכן?
והיכן היתה דינה? ומה ברכתה? ואחריתה? והיכן נחלתה?
והלא דרשו חכמים: בת היתה לדינה ושמה אסנת ונישאה ליוסף במצרים.
דינה ילדה את אסנת ואסנת ילדה את מנשה ומנשה הוליד את מכיר ומכיר הוליד את גלעד וגלעד הוליד את חפר וחפר הוליד את צלפחד. ובחלוף שבעה דורות עתידות היו לקום בנות בנותיה של דינה (אמרי: 'בנות דינה') להתייצב בפני העדה ולדרוש את נחלתה האבודה של דינה, שנאמר:
"תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה" –
אחוזה ואחיזה באדמת ארץ ישראל
ואחיזה בתורה, בלימוד ובמדרש.
ואין התורה שלמה ללא חלקה של דינה, שנאמר:
"כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה".
וכן נאמר:
"וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד… בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה"
ונאמר: "שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם".
תלה הכתוב דבריהן של בנות צלפחד בקלקלתם של שמעון ולוי.
במקום שבו קלקלו שמעון ולוי
בנות צלפחד תיקנו,
ובמקום שבו החריש יעקב, שנאמר: "וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב עַד בֹּאָם"
השמיעו בנות צלפחד את קולן, שנאמר: "כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת".
אל תאמרי "כֵּן" אמרי "כַּן" מלשון: השיבו הצדק עַל כַּנּוֹ.