הַיּוֹם עָבַר בְּלִי נַחַת. בְּסִיּוּמוֹ, הַיֶּלֶד אֵצֶל הַשְּׁכֵנָה בּוֹכֶה אֶל הַטֵּלֵפוֹן, שׁוֹבֵר אֶת לִבִּי
הוּא אוֹמֵר: "אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת אִתָּךְ", לְאִמָּא שֶׁלֹּא נִמְצֵאת. מָה עוֹד נוֹתַר לְלַקֵּט
מִשְּׁאֵרִיּוֹת הַסַּחַף שֶׁל הַיּוֹם? אֲנִי נִקְרַעַת בֵּין יְלָדַי, שְׁנֵיהֶם זְקוּקִים לִי כָּל-כָּךְ,
וְגַם הַיֶּלֶד אֵצֶל הַשְּׁכֵנָה זָקוּק לְאִמָּא, מִתְחַנֵּן לַקִּרְבָה הַפְּשׁוּטָה. "אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת אִתָּךְ".
צַוָּאר הַבַּקְבּוּק שֶׁל הַחַיִּים לֹא רָחָב מַסְפִּיק. אֲבָל הַלֵּב, מְלוֹא כָּל הָאָרֶץ.