השירים הבאים נכתבו בעקבות הטבח הנורא שפקד אותנו ביום שמחת תורה תשפ״ד, 7.10.2023. הדברים נכתבו מתוך חיפוש אחר פָּניה של האלוהות בתוך מציאות שהיה קשה מנשוא להכילה.
האילה, המייצגת את השכינה במדרשים רבים בספרות הזֹהר והקבלה, היא מושא האלוהות כאן. השיר הראשון נכתב ימים ספורים לאחר הטבח הנורא, והשני – כמאה ימים לאחר תחילת המלחמה.

א.

האילה פצועה

הָאַיָּלָה פְּצוּעָה.
לִבָּהּ מְדַמֵּם
רַגְלֶיהָ נֶחְלָשׁוֹת
עֵינֶיהָ דּוֹאֲבוֹת
הִיא מִתְחַנֶּנֶת לְמָזוֹר
עוֹרֶגֶת לַאֲפִיקֵי מַיִם.

אַיָּלָה, הֵיאָךְ תַּרְוִי צִמְאוֹנֵךְ
וְאַתְּ פְּצוּעָה כָּל כָּךְ?

בִּנְשִׁימוֹת קְצָרוֹת וּכְבֵדוֹת הִיא אוֹרֶגֶת סִפּוּרֵי כְּאֵב לִשְׂמִיכָה גְּדוֹלָה וּרְחָבָה
שֶׁיּוּכְלוּ לְהִתְעַטֵּף בָּהּ כָּל הַמְּבַקְּשִׁים מַחֲסֶה.
אָנוּ, בְּשִׁבְרֵנוּ, מְבַקְּשִׁים לָהּ מַיִם,
וְהַמַּיִם עֲכוּרִים,
מֵי בִּיבִים, מֵי מְרוֹרִים.

אֵיכָה נַחְפֹּר לָךְ בְּאֵרוֹת מַיִם בְּתוֹךְ שִׁמְמַת הַדָּם?

אָז הִיא מַתְחִילָה לְלַטֵּף בִּלְשׁוֹנָהּ הָרַכָּה אֶת עֵינֵינוּ הַנְּפוּחוֹת מִבֶּכִי,
לְקָרְבֵנוּ עָמֹק לְלִבָּהּ,
בְּמוֹצָא פִּיהָ מְבַקֶּשֶׁת:
"כֻּלָּנוּ חַיּוֹת פְּצוּעוֹת.
אִם תְּבַקְּשׁוּ לְרַפֵּא אֶת לִבִּי –
אָנָּא חִבְשׁוּ אֶת לִבְּכֶם שֶׁלָּכֶם,
קַדְּשׁוּהוּ,
בַּשְּׂרוּ חַיִּים,
מַלְּאוּהוּ תְּחִנָּה וְעֶרְגָּה –
כָּךְ אוּכַל לִרְווֹת מִמֵּי תְּפִלּוֹת לִבְּכֶם".

מִיָּד הִיא מַנִּיחָה בִּכְבֵדוּת אֶת רֹאשָׁהּ עַל כַּפָּהּ
וְעוֹצֶמֶת אֶת עֵינֶיהָ,
שְׂפָתֶיהָ נָעוֹת בַּשֵּׁנִית לְלֹא קוֹל,
"אֲנִי יְשֵׁנָה
וְלִבִּי עֵר לַלֵּב וְלַנְּשָׁמָה".

״אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם אָנוּ גּוֹרְמִים שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִבֵּינֵינוּ, יְהִי רָצוֹן, שֶׁתִּבְרַח כְּמוֹ הַצְּבִי אוֹ כְּמוֹ עֹפֶר הָאַיָּלִים, שֶׁהוּא בּוֹרֵחַ וּמַחֲזִיר אֶת רֹאשׁוֹ לַמָּקוֹם שֶׁהִנִּיחַ… דָּבָר אַחֵר, הַצְּבִי כְּשֶׁהוּא יָשֵׁן, הוּא יָשֵׁן בְּעַיִן אַחַת, וְהָאַחֶרֶת הוּא נֵעוֹר. כָּךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עֲשֵׂה כְּמוֹ הַצְּבִי, שֶׁהִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל״.

ספר הזוהר, ח״ב, דף כ"ה, ע״א

ב.

האילה מתעוררת

הָאַיָּלָה מִתְעוֹרֶרֶת,
עֵינֶיהָ נְפוּחוֹת וּכְבֵדוֹת מִבֶּכִי,
גַּלֵּי כְּאֵב מְגַלִּים לָהּ כִּי בְּלִבָּהּ פְּעִימוֹת חַיִּים.
הִיא מְגַשֶּׁשֶׁת בְּאַפָּהּ אַחַר מַשָּׁב רַעֲנָן,
מְלַקֶּקֶת בְּחֶמְלָה אֶת פְּצָעֶיהָ,
לוֹגֶמֶת טִפּוֹת טַל שֶׁנָּשָׂא הַלַּיְלָה אֶל הַבֹּקֶר.

אָז הִיא מְעוֹרֶרֶת אֶת כָּל הַחוֹסוֹת בְּחֵיקָהּ,
בְּרֶחֶם נַפְשָׁהּ נִשֵּׂאת תְּפִלַּת הָאֵם הַשְּׁבוּרָה.
יַחַד אִתָּן הִיא אוֹחֶזֶת אֶת הַלֵּב הַזּוֹעֵק
מִתּוֹךְ נַפְתּוּלֵי יִסּוּרִים,
מְחַפֶּשֶׂת לִגְמֹעַ עוֹד פְּעִימוֹת שֶׁל חַיִּים.

כָּךְ הִיא מְאַמֶּצֶת לְקִרְבָּהּ זְרוֹעוֹת
שֶׁיָּדְעוּ חִבּוּק פְּרִי בֶּטֶן שֶׁנּוֹלַד מִגּוּפָן
וּמְבַקֶּשֶׁת מֵהָאֵם הַיּוֹדַעַת עָמֹק בְּבִטְנָהּ
לְחַדֵּשׁ בְּטוּבָהּ בְּכָל יוֹם מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית.

״אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אַיַּלְתָּא אַחַת יֵשׁ בָּאָרֶץ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה הַרְבֵּה בַּעֲבוּרָהּ, בְּשָׁעָה שֶׁהִיא צוֹוַחַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵעַ קֹשִׁי שֶׁלָּהּ וּמְקַבֵּל קוֹלָהּ,
וְכַאֲשֶׁר צָרִיךְ הָעוֹלָם לְרַחֲמֵי מַיִם, הִיא נוֹתֶנֶת קוֹלוֹת, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵעַ קוֹלָהּ, וְאָז חָס עַל הָעוֹלָם שֶׁכָּתוּב ׳כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם׳ (תהילים מב).
וְכַאֲשֶׁר צְרִיכָה לָלֶדֶת, הִיא סְתוּמָה מִכָּל הַצְּדָדִים, אָז בָּאָה וּמְנִיחָה רֹאשָׁהּ בֵּין בִּרְכֶּיהָ וְצוֹוַחַת וּמַשְׁלִיכָה קוֹלוֹת,
וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָס עָלֶיהָ, וּמְזֻמָּן לְעֻמָּתָהּ נָחָשׁ אֶחָד וְנוֹשֵׁךְ בְּעֶרְוָתָהּ שֶׁלָּהּ וּפוֹתֵחַ לָהּ וְקוֹרֵעַ לָהּ אוֹתוֹ מָקוֹם וּמוֹלִידָהּ מִיָּד״.

ספר הזוהר ח״ב, דף נ״ב, ע״ב
[בתרגום לעברית: רות קרא־איוונוב קניאל, ׳חוה איילה ונחש׳, קבלה כ״א תש״ע, עמוד 63]

ג.

האילה כורעת ללדת

הָאַיָּלָה,
כְּאִמּוֹתֶיהָ,
יוֹדַעַת
לֵדָה
עָמֹק בְּגוּפָהּ.

הִיא חוֹפֶרֶת בְּכַפּוֹתֶיהָ,
בְּעֶזְרַת כָּל חוֹסוֹתֶיהָ,
גֻּמָּה בָּאֲדָמָה
וּמְכַסָּה בְּתוֹכָהּ אֶת קַרְנֶיהָ.

הִיא כּוֹרַעַת לָלֶדֶת,
רוֹכֶנֶת עַל גָּחוֹן, לִתְנוּעָה מִתְמַסֶּרֶת.
כְּאֵב עָצוּם מִתְפַּתֵּל בְּגוּפָהּ,
מוֹצֵא אֶת דַּרְכּוֹ בַּאֲנָחָה.

בְּקַדְרוּת הַבֹּקֶר,
מְשַׁבֶּרֶת בַּחֲבָלֶיהָ.
שִׁבְעִים קוֹלוֹת הֵן זוֹעֲקוֹת אִתָּהּ,
הוֹדְפוֹת שִׁנַּיִם הַמְּבַקְּשׁוֹת לִנְעֹץ בִּבְשָׂרָהּ
בִּגְעִיָּה רָמָה מַשִּׁילָה אֶת עֲבָרָהּ.

הַתְּהוֹם מַעֲלָה לָהֶן מַיִם,
רַחְמָהּ נִפְתָּח לְהַרְווֹת
אֶת כָּל הַצְּמֵאוֹת לְחֶסֶד.
נָהָר זוֹרֵם מַפְרֶה אֲדָמָה חֲרוּכָה.
וְקוֹל בֶּכִי רַךְ וּפָעוּט נִשָּׂא בַּאֲוִיר הָעוֹלָם
בִּפְעִימָה רִאשׁוֹנָה.
בִּרְכַּת חַיִּים בִּכְאֵב הַיְּצִירָה.

״אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אַיַּלְתָּא אַחַת יֵשׁ בָּאָרֶץ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה הַרְבֵּה בַּעֲבוּרָהּ, בְּשָׁעָה שֶׁהִיא צוֹוַחַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵעַ קֹשִׁי שֶׁלָּהּ וּמְקַבֵּל קוֹלָהּ, וְכַאֲשֶׁר צָרִיךְ הָעוֹלָם לְרַחֲמֵי מַיִם, הִיא נוֹתֶנֶת קוֹלוֹת, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵעַ קוֹלָהּ, וְאָז חָס עַל הָעוֹלָם שֶׁכָּתוּב ׳כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם׳ (תהילים מב). וְכַאֲשֶׁר צְרִיכָה לָלֶדֶת, הִיא סְתוּמָה מִכָּל הַצְּדָדִים, אָז בָּאָה וּמְנִיחָה רֹאשָׁהּ בֵּין בִּרְכֶּיהָ וְצוֹוַחַת וּמַשְׁלִיכָה קוֹלוֹת, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָס עָלֶיהָ, וּמְזֻמָּן לְעֻמָּתָהּ נָחָשׁ אֶחָד וְנוֹשֵׁךְ בְּעֶרְוָתָהּ שֶׁלָּהּ וּפוֹתֵחַ לָהּ וְקוֹרֵעַ לָהּ אוֹתוֹ מָקוֹם וּמוֹלִידָהּ מִיָּד״.

ספר הזוהר ח״ב, דף נ״ב, ע״ב
[בתרגום לעברית: רות קרא־איוונוב קניאל, ׳חוה איילה ונחש׳, קבלה כ״א תש״ע, עמוד 63]

״וּכְשֶׁיָּבוֹא הַבֹּקֶר, הַנִּקְרָא שַׁחַר, יָבִיא לָהּ חֶבְלֵי גָּלוּת, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב: כְּמוֹ הָרָה תָּחִיל לָלֶדֶת, תָּחִיל תִּזְעַק בַּחֲבָלֶיהָ וְגוֹ׳…״
״כֵּיוָן שֶׁמַּגִּיעַ הַזְּמַן לָלֶדֶת הִיא גּוֹעָה וּמְטִילָה קוֹלוֹת, קוֹל אַחַר קוֹל, עַד שִׁבְעִים קוֹלוֹת, כְּמִנְיַן הַתֵּבוֹת שֶׁל ׳יַעַנְךָ יְיָ בְּיוֹם צָרָה׳ (תְּהִלִּים כ), שֶׁהִיא שִׁירָתָהּ שֶׁל מְעֻבֶּרֶת זוֹ…״ זהר, ח״ג רמט ע״א–ע״ב

[תרגום י׳ תשבי, משנת הזהר, עמ׳ רלז–רלט]

״אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ הָאַיָּלָה הַזֹּאת חֲסִידָה שֶׁבַּחַיּוֹת וּכְשֶׁהַחַיּוֹת צְמֵאוֹת לְמַיִם הֵם מִתְכַּנְּסוֹת אֵלֶיהָ שֶׁתִּתְלֶה עֵינֶיהָ לַמָּרוֹם וּמָה הִיא עוֹשָׂה חוֹפֶרֶת גֻּמָּא וּמְכַנֶּסֶת קַרְנֶיהָ לְתוֹכָהּ וְגוֹעָה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֵם עָלֶיהָ וְהַתְּהוֹם מַעֲלָה לָהּ מַיִם.״.

רש״י לתהילים מב, ב