עבור הרבה נשים הווסת היא מטרד שיש להתמודד איתו. מירב שרמן מציעה דרך אחרת, של חיבור ואהבה, שיכולים לסייע גם בקושי הפיזי שהווסת עשויה להביא עמה

האסוציאציה הראשונה שעולה לרובנו במחשבה על ווסת היא שלילית. לפעמים נדמה שזו תקלה, משהו שתקוע באמצע החיים כל חודש, ויש לקוות שנצא מזה בזול אם ניטול גלולות למניעת הריון. לפחות ככה הרבה רופאי נשים מציעים את הגלולה כמענה לכל צרה שזו מביאה איתה.

תקלה. כל הדיבורים על חיבור לנשיות, תבונה נשית, אמהות, חלק מהטבע המחזורי, כל אלה מתמוטטים באחת עם בוא הכאב הראשון שנורופן לא מצליח לשכך, או עם הכתם המביך על הבגד שלבשת, שצץ בדיוק ברגע הכי לא מתאים. מי מאיתנו לא חוותה את זה?

אצל נשים בכל הגילאים, הווסת נתפסת כמפריעה, מביכה או פוגעת באורח החיים. הגעתה של הווסת מלווה לרוב ברגשות שליליים, אך דווקא היא יכולה להיות שער לתבונת הגוף שלנו. שיטת שרמן היא דרך ללמוד את תבונת הגוף שטבועה בו דרך המקום הכי אפל ולא מדובר עבורנו כנשים. השיטה משלבת הבנה פיזיולוגית ומודעות נשית, ומציעה כלים רבי עוצמה להתנהלות בריאה, יעילה, ונוחה בזמן הווסת.  

כשהגוף מתנגד לוסת

התועלות במסע ההיכרות הזה הן קודם כל ברמה של החיבור לגוף, ולגוף יש מגוון דרכים לומר תודה, למשל הקלה בכאבי הוסת או פחות ימי דימום. להיכרות הזו יש יכולת להתחלה חדשה. נשים רבות רואות את מצב הווסת שלהן כסטטי, מספר ימים או כאבים נתונים. אבל הווסת מתפתחת ומשתנה יחד עם האישה, והיכרות איתה יכולה לשנות אותה. 

נסי לדמיין אדם מצונן ש"שכח" שקיימת אפשרות לקנח את האף. מה יקרה אצלו לאחר יום, יומיים, שבוע? איך זה מרגיש בתוך הגוף? כואב, מסורבל, מעייף, תחושה של עצבנות וחוסר סבלנות. ייתכן אפילו שכתוצאה מהמצב יהיו סיבוכים ודלקות. כך נראים עומסים מיותרים. אלו הם למעשה נסיונות של הגוף לאותת לנו, לקרוא לנו לפעולה. 

באופן דומה, זה מה שקורה בווסת. המשימה בווסת היא למעשה פשוטה: לשחרר את רירית הרחם. היא נבנתה במהלך המחזור ועכשיו צריכה להתפרק ולצאת. זה אמנם נשמע פשוט, אבל בערך כמו ללדת – זה לא כל כך פשוט. וכמו בלידה, לעיתים אנחנו בונות התנגדויות. הן מגיעות בשלושה מעגלים: הפיזי, הרגשי והתרבותי. 

פיזית, לפעמים אנחנו ממש סוגרות את האגן מתוך תחושה ש'לא מתאים לי להיות בוסת עכשיו' או מתוך חווית של ריחוק מהגוף. נשים רבות מרגישות חיבור עז לגוף שלהן כל הזמן, מלבד בימי הוסת, ולנתק הזה יש משמעות בכל הרבדים של האופן שבו אנחנו חוות את הגוף שלנו ואת עצמנו. 

רגשית, תחושות כמו 'אני לא אוהבת את הווסת שלי, הלואי ולא הייתה' (או 'זה לא מתאים לי עכשיו') יוצרות חוויה של דחייה וריחוק. המעגל הרגשי משפיע על הגוף והתנגדות רגשית יכולה (ובדרך כלל מובילה אל) התנגדות פיזית שיש לה ביטוי ממשי בגוף – בצורה של הארכת הוסת או כאבים סביב המחזור החודשי. 

תרבותית, החברה שלנו מעבירה לנו מסר שאין מקום לוסת בחיי היומיום שלנו. התפיסה של הוסת כמלוכלכת, או כטמאה, שמועברת אלינו דרך המדיה, באמצעות מוצרי הספיגה וגם לעיתים דרך הלכות נידה, מובילה לסגירות רגשית, שכאמור משפיעה ישירות על הגוף שלנו. 

הסיבות האלו הביאו למעין שכחה קולקטיבית ובעזרת כלים פשוטים, אפשר להיזכר בתבונת הגוף במקום לסבול לאורך כל שנות הפוריות שלנו.

למסגר מחדש את ההצלחה

יש שיטה שכבר למעלה מ-15 שנה הופכת קש לזהב. במקום לדבר על עונש, היא מדברת על מתנות הווסת. זה נשמע אולי מופרך, אבל נשים שלומדות אותה מספרות על לא פחות מחוויה משנה חיים. ברמה של היומיום – הרבה מספרות על כאב שיורד במידה ניכרת, מספר ימים שפוחת, צורך קטן יותר באמצעי ספיגה ועוד. השיטה לוקחת את כל שמעיק עלייך סביב הווסת ומקווה לסייע לחוויה שלך להשתנות במידה ניכרת או אפילו להיעלם (כן, גם תופעות קדם וסתיות). 

למעשה, הניסיון בשיטת שרמן הוא ליצור מסגור מחדש להצלחה, לחיבור לגוף ולחוויה הנשית בכלל. התורה שכתובה בגוף נלמדת ומיושמת במקומות שונים. 

פיתחתי את השיטה מתוך הידע המקצועי שלי כתומכת לידה מוסמכת. ההנחה הראשונית שהובילה אותי היתה שאם  ניתן להקל על צירי לידה בעזרת חיבור פנימי לתהליך הלידה ותמיכה של דולה, אזי ודאי שאפשר לתת כלים בידי נשים להקלה על הווסת שלהן. 

למדתי כלים כל כך אפקטיבים להקלה על צירי לידה, שהיה נראה לי לא סביר שכל מה שיש לנו כחברה לומר לאשה שכואב לה בווסת זה "קחי נורופן", "גלולות שינו לי את החיים", "גם אני סבלתי מאוד בגילך", "אחרי הלידה זה יעבור". הרגשתי ממש מחויבות לצאת לרחובות ולספר שאפשר אחרת.

יש לנו גוף ויש בו תבונה, ובווסת מתרחש תהליך שמבקש שנבין אותו ונשתף איתו פעולה. כשנשים לומדות להתנהל באופן מסונכרן עם הצורך של הגוף והנפש בימים האלה, יורדים למעשה עומסים מיותרים, ונשים חוות כך הקלה משמעותית.

הגוף נזכר

אורח החיים שלנו כיום טומן בחובו קושי בהקשבה לגוף. הכרות עם הגוף שלנו יכולה ליצור הקשבה שבה גם אם לא נוכל להשמע למסרים העולים מן הגוף, נוכל להיות מודעות לסתירה בין הרצונות והצרכים ולמנוע מהגוף שלנו את הצורך לזעוק בשפה שלו – באופנים של כאב וקושי פיזי. הקשבה לגוף יכולה לבשר על פחות אמצעי ספיגה, פחות ימי ווסת, פחות כאב ברובד הפשוט, וברובד המורכב יותר – החוויה הנפשית של הווסת והקשר שלה לנשיות שלנו מתעצבת מתוך כך ויכולה להפוך למיטיבה יותר. 

זה אולי נשמע  כמו שיטה שמתאימה רק לנשים שמחוברות לגוף שלהן, או לפחות לנשים שיש להן זמן פנוי להקדיש לזה. אבל זה פשוט לא נכון.  כשבניתי את השיטה, ניסיתי לעצב אותה כך שתהיה "פשוטה לעם", שלא יהיה צורך להקדיש לזה זמן מיוחד (על אף שיתכן כי מתוך עניין תמצאי את עצמך בתחילת הדרך הרבה סביב זה). הגוף נזכר ויודע איך להתנהל. תבונת הגוף היא קסם.

***

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

מאמרים

• הווסת הראשונה – סיון דרשן
• טיפים להפחתת כאבים בזמן הווסת – סיון דרשן
• תבונת הגוף: המחזור החודשי – דפנה פלר
• מחזוריות של שתיקה: להסתיר פחות ולדבר יותר על המחזור – ליאור שפירא
• לקבל את הווסת: על קבלת וסת ראשונה כרגע מכונן וראוי לציון בחיי האישה – צוות גלויה
• אישה חוזרת לגופהּ: השבת האמון אל הגוף – ד"ר דבורה לדרמן-דניאלי
• בבואך אל הקודש – שירה ברונשטיין
• לכבד את הרצפה – הרבנית שרה סגל-כץ

שירה

• מחזור – נעמה שקד
• דם – חוה פנחס כהן
• נידה – אורית קלופשטוק‎