דמים

לְעֵת בְּלוֹתִי
אָנָּא
תֵּן בִּי עֶדְנָה.
לְהַצְלִיחַ לְלַבְלֵב,
גַּם כְּשֶׁסִּימָנֵי פּוֹרִיּוּת נַעֲשִׂים נְדִירִים.
לְהַרְגִּישׁ שֶׁאֲנִי עֲדַיִן אִשָּׁה.
לַמְרוֹת שֶׁהָפַכְתִּי דַּף
וְהַפֶּרֶק הֻחְלַף.
חַזֵּק אוֹתִי
כְּשֶׁעוֹד אֶחֱלֹם תִּינוֹקוֹת,
מוּל מַבַּע עֵינֵי הָרוֹפְאָה הַשּׁוֹאֶלֶת
אִם עוֹד חָשַׁבְתִּי לַהֲרוֹת.
תֵּן לִי לְהַרְגִּישׁ
שֶׁאִשָּׁה הִיא לֹא רַק רֶחֶם, שְׁחָלוֹת, חֲצוֹצְרוֹת
שֶׁהֵרָיוֹן זֶה לֹא כְּבָר בִּשְׁבִילִי
זֶה לִצְעִירוֹת.
תֵּן לִשְׂמֹחַ
שֶׁאֶצְלִי כְּבָר עֵת לְחִלּוּפֵי מִשְׁמָרוֹת.
הַפְרַח בְּקִרְבִּי אָבִיב
שְׁלַל נוּרִיּוֹת צִבְעוֹנִים, וּפְרָגִים מַאְדִּימִים,
לְעֵת בְּלוֹתִי
כַּאֲשֶׁר יִכְלוּ יָמַי מִבּוֹא עוֹד בְּדָמִים.