אֲנִי מִתְאַוָּה לְהָשִׁיב לְךָ אַהֲבָה / בְּמַטְבְּעוֹת זָהָב / לְיַלֵּל אוֹתָהּ אֵלֶיךָ כְּתַן / לְהַכְתִּיר אוֹתְךָ בָּהּ / לִשְׁלֹחַ פִּטְפּוּטִים בְּמִכְתָּב / שֶׁל פַּעַם

הֵם מִסְתַּכְּלִים בִּי לֹא מְבִינִים כֵּיצַד / מִלִּים הוֹפְכוֹת קְטֹרֶת בִּבְעִירַת אוֹתִיּוֹת

מְאֻחָר יוֹתֵר / כְּשֶׁנִּצְלֹל אֶת שְׁאֵרִית הַמֶּרְחָק / הָרִאשׁוֹן / יָצוּפוּ מִלִּים חֲדָשׁוֹת / מִמִּנְהֶרֶת הַקִּרְבָה הַחֲבוּיָה

מָחָר / כְּשֶׁעֲתִידֵינוּ וַעֲבָרֵינוּ  / יִתְמַזְּגוּ / לָרִאשׁוֹנָה / לְעַכְשָׁו מְשֻׁתָּף / נְטוּל דְּמוּיוֹת חוֹצְצוֹת

לְגַלּוֹת לָךְ / אַחֲרֵי שֶׁהַלֵּב נִקְרַע / מִתְגַּלֶּה / הוּא קַיָּם וּפוֹעֵם

לֹא, / לֹא חָזַרְתִּי בִּשְׁאֵלָה.

אֲנִי מְבַקֵּשׁ לָטוּס אִתָּךְ אִישִׁית. אַתְּ וַאֲנִי לְבַד./ אֲנִי יוֹדֵעַ, לְאֹרֶךְ שְׁמֵי הַכּוֹכָבִים שֶׁבְּגַבֵּךְ טְמוּנִים כָּל הַסּוֹדוֹת.

מֵעַל רָאשֵׁי הַמִּגְדָּלִים עוֹלָה הָאַהֲבָה. שְׁקוּפָה מְאֹד, בִּזְהִירוּת.

לֹא בְּתַאַוְתָנוּת יְתֵרָה,/ אֶלָּא כְּמוֹחֶה דִּמְעָה, בַּעֲדִינוּת רַבָּה, כְּמֵסִיר / מִן הָעַיִן דֹּק מָלוּחַ.

וּמִפְּנֵי שֶׁאַתָּה פֹּה, מַמָּשׁ לְיָדִי / לֹא אִכְפַּת לִי לְהִתְגָּרוֹת בַּפַּחַד / וּלְדַמְיֵן מַשֶּׁהוּ / כְּמוֹ הָאֵין–סוֹף

יָדֵךְ הַחוֹלֶשֶׁת עַל מַחֲלָתֵךְ/ טֶרֶם הֶחְלִיטָה עַד הֵיכָן רְפוּיִים חַיֶּיהָ.

מֵהַמִּקְלַחַת / לַסָּלוֹן / יֵשׁ מֶרְחָק / כְּגֹדֶל יָם

כָּכָה / יוֹשְׁבִים לָהֶם / שְׁנֵי אֲנָשִׁים עַל סַפְסָל / בְּנִפְרָד / בְּיַחַד / לְכָל אֶחָד מֵהֶם / רַק חֲצִי לֵב

כְּשֶׁנִּפְרַדְנוּ / שׁוּב שָׁמַעְתִּי / אֶת הַבּוּם / הָעַלֿקוֹלִי / שֶׁל לֵב נִשְׁבָּר / שֶׁשִּׁנָּה אֶת יִעוּדוֹ / וְזִכָּרוֹן עַתִּיק / פִּלֵּחַ אֶת הַגּוּף / "אַתָּה אֵינְךָ נִצְחִי"

מדור ״גלוית עיניים״ שמח להביא ראיון עם המשורר אהרלה אדמנית על השפעות של דמויות לאורך חייו, על החיפוש התמידי אחר כנות ואותנטיות ועל תהליכים של התאהבות איטית בספרות ובשירה, שרק עם בוא טלטלה לחייו ופצעים שנפתחו הביאו לפרץ כתיבת שירים משלו.

מָחָר אֵלֵךְ לָעוֹרֵךְ וְאֶתֵּן לוֹ אֶת הַלּוּחוֹת הַכְּתוּבִים, / הוּא יִקְרָא בָּהֶם וְיֹאמַר 'עוֹד לֹא'.

כְּאֵב הִנַּחְנוּ בַּצַּד / וּבְכָל אֲשֶׁר הָיִינוּ הָיִינוּ 

כָּל הַזְּמַנִּים / תַּחַת עֲטִיפַת הַבָּשָׂר / וְאִלְּמוּת הַמִּלִּים

תִּלְּוֶה הַנְּשָׁמָה / שַׁבְרִיר מִזָּהֳרָהּ הָעֶלְיוֹן / וְתַלְוֶה לְגוֹזָלֶיהָ

נֹאמַר רַק: הַיָּרֵחַ זוֹרֵחַ, / הַיָּרֵחַ גּוֹרֵעַ, הַשֶּׁמֶשׁ עָלְתָה לִמְקוֹמָהּ

הָאוֹר הַיָּפֶה הַזֶּה עַל אֶדֶן חַלּוֹנִי / אֵינוֹ שׁוֹנֶה מִכָּל אוֹר

לְיוֹם אֶחָד הָיִינוּ כַּלְבֵי הַיָּם עַל הָרְצִיף / בְּסַן פְרַנְסִיסְקוֹ, הָיִינוּ תֵּבָה נָחָה

וְחֹשֶׁךְ יָרַד עַל הַחֶדֶר / וְתָהִיתִי הַאִם כְּבָר עָצַמְתְּ אֶת עֵינַיִךְ / וּבָטַל זִיו הָעוֹלָם

חֵי נַפְשִׁי, נִסִּיתִי לִשְׂמֹחַ בְּחֶלְקִי, / אֲבָל זֶה פָּשׁוּט לֹא הִסְפִּיק.