לדבר גלויות על שירים על הורות

אַתְּ שֶׁהָיִית פֹּה יוֹם לְפָנַי, אוּלַי גַּם אוֹתָךְ הִבְהִיל הָרֶוַח / בֵּין הַגּוּף וְהַמַּרְאָה

בֶּאֱמֶת אֵין לִי בְּרֵרָה / זֶה יִזְרֹם לָךְ בַּדָּם / וַאֲנִי מַרְגִּישָׁה עַל זֶה רַע

הֵבֵאתִי אוֹתְךָ לָעוֹלָם אִישׁ קָטָן / לֹא הֵבַנְתִּי מִיָּד שֶׁחֶסְכוֹנִי נֶעְלַם

זֶה לֹא שֶׁאֲנִי מְיֹאֶשֶׁת מִלָּקוּם אֵלַיִךְ שׁוּב

הִכַּרְתִּי אִמָּא. / לֹא הִכַּרְתִּי אֶת הָאִשָּׁה. / זוֹ עִם הַחֲלוֹמוֹת / שֶׁאֵינָם בְּהֶכְרֵחַ שֶׁל בְּנָהּ. / הִכַּרְתִּי רַק אִמָּא

צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה לָךְ אֵם עָלֶיהָ לִכְעֹס / לַבַּת שֶׁאֲנִי אֵין לַבַּת שֶׁיֵּשׁ לִי כֵּן / צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה אֵם עָלֶיהָ לִכְעֹס / אֶל רֶחֶם קֵן אוֹתָךְ תִּכְנֹס 

מְקוֹמוֹת בַּגוּף שֶׁלֹא נָשְׁמוּ / עַכְשָׁו מַתְחִילִים לָנוּעַ.

הַפַּעַם אָבִיו לֹא יִגְעַר, אִמּוֹ פָּסְקָה לְהִתְבַּקֵּשׁ -/ רַק חֲרָקִים שֶׁהָיוּ חֲבוּיִים מִיִּרְאַת הוֹרָיו/ יַכְרִיזוּ עַתָּה בְּגָלוּי אֶת יַתְמוּתוֹ.

מַה מּוּזָרָה מִיתַת אָב / גַּם זֹאת שֶׁל אֵם, / שֶׁאַחֲרֵיהֶם אֵין כְּבָר עַל מִי לְהַצְבִּיעַ: / הִנֵּה מִשָּׁם יָצָאתִי

אֵין לָדַעַת מַהִי שְׁמִירַת דָּבָר, / אִם לְכַוְּצוֹ בְּכַף הַיָּד שֶׁלֹּא יִמָּלֵט, / אוֹ לְגַדְּלוֹ מֵעֵבֶר לָאֹרֶךְ הַמָּצוּי / וּלְהִתְפַּלֵּל לִשְׁלוֹמוֹ בְּמִטּוֹת הָעֶרֶב.

פְּנֵי בֻּבָּה אַדְמוֹנִית בַּחַלּוֹן / מַבָּט כָּחֹל וְנוֹקֵב וְאַפּוֹן

צְלִיל הַצְּעָדִים הַקְּטַנִּים הַמְּהִירִים / בַּחֲלַל הַדִּירָה לְזוּגוֹת צְעִירִים / מַגִּיעִים הַיְשֵׁר לְמִטַּת הַהוֹרִים

לְהַבְחִין בֵּין עֲרָכִים שׁוֹנִים / בַּעֲלֵי שֵׁם דּוֹמֶה לְ ח.ר.מ / הִגַּעְתִּי לְ רְמַ"ח מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵיבָרִים בָּאָדָם

מדור ״גלוית עיניים״ שמח להביא ראיון עם המשורר אהרלה אדמנית על השפעות של דמויות לאורך חייו, על החיפוש התמידי אחר כנות ואותנטיות ועל תהליכים של התאהבות איטית בספרות ובשירה, שרק עם בוא טלטלה לחייו ופצעים שנפתחו הביאו לפרץ כתיבת שירים משלו.

הַיֶּלֶד מַעֲבִיר אֶת יָדָיו / עַל חֲרִיצֵי הָעֵץ

מַה לְּהוֹצִיא מֵהַדַּעַת וּמַה חוֹבָה / לְהַכְנִיס עָמֹק מִתַּחַת לְמַפְתֵּחַ הַלֵּב

וַאֲנִי מַכִּיר אֶת הַקִּיר, / אֵין אֶבֶן אַחַת / בַּעֲלַת לֵב אָדָם

אִשָּׁה מְפַתַּחַת הִתְמַכְּרוּת לְמִרְפָּסוֹת / הִיא יוֹצֵאת לִבְהוֹת בַּבִּנְיָן הֶחָלוּד שֶׁמִּמּוּל

בְּכָל אִשָּׁה שֶׁרָאִיתִי בָּרְחוֹב אוֹ בַּחֲנוּת חִפַּשְׂתִּי אִמָּא שֶׁלִּי / רָאִיתִי אוֹתִי בָּאִישׁוֹנִים שֶׁלָּהֶן בִּגְדָלִים מִשְׁתַּנִּים

הַחֶדֶר נִמְשַׁךְ מִקְצֵה הָעוֹלָם עַד סוֹפוֹ / שָׁטִיחַ רָחָב הָיָה לָנוּ אֶרֶץ / הַמִּטָּה סְפִינָה

וּכְמוֹ אָז, גַּם כָּעֵת, / נִמְצְאָה לִי אוֹתָהּ תְּשׁוּבָה - / אִמָּא חֲלוֹם.

הָיִיתִי הַיָּם הָאָדֹם בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ / הַנִּבְקָע עֲבוּרְךָ לְמַעֲבָר בֵּין חוֹמוֹת הגַּלִּים

הֵיטֵב זוֹכֶרֶת שֶׁחָיָה לְלֹא / חַיִּים, לִפְנֵי הַתִּינוֹקוֹת

זֶה לֹא קָשׁוּר בִּי, / פָּשׁוּט - לֹא בָּאתָ.