אזהרת טריגר

Trigger Warning

התוכן שלפניך עשוי להיות קשה לקריאה ומעורר רגשות של עצב וכאב.
אפשר לבחור לדלג ואפשר לבחור לעצור באמצע הקריאה.
מומלץ להקשיב לעצמך בזמן הזה.

ההתמודדות עם אלימות מינית במסגרת הזוגיות מציבה אתגרים רבים לעולם המשפט. ההשתקה של התופעה, וכן מחסור במושגים רגשיים וטיפוליים בעולם המשפט, גורם למתלוננות האמיצות פגיעה חוזרת. עלינו לפתח כלים משפטיים להתמודדות נכונה, כדי להבטיח את שלומן של מי שחוו פגיעה, ולמגר את האלימות לסוגיה.

מורן (שם בדוי) יצרה עימי קשר טלפוני וביקשה להיפגש בדחיפות. היא סיפרה לי, עוד בשיחת הטלפון, כי היא מבולבלת מאוד, שהיא שוקלת פרידה מבעלה, ושהיא מאוימת ואבודה לגמרי. קבענו להיפגש בהקדם.

כשהגיעה, היא התיישבה מפוחדת ומכווצת. היא פירטה באריכות: היא נשואה לאיש עסקים מצליח; גם היא עצמה אישה מרשימה, מנהלת משרד ומרוויחה משכורת גבוהה. לזוג חמישה ילדים צעירים והם מחזיקים במספר נכסים. היא סיפרה כי בסך הכל בעלה אדם נחמד לסביבה. אבל, היא אמרה, היא מרגישה איתו מאוד לא בנוח. היא לא יודעת לשים את האצבע על הסיבה, כך אמרה, אבל היא יודעת שמשהו לא תקין קורה ביניהם.

היא בעיקר הרגישה שמשהו לא טוב קורה לה. אך תמיד, גם באותו יום, היא לא בטוחה אם היא עצמה לא אשמה בהתנהגותו כלפיה. "יש לו צדדים נפלאים באישיות. הוא מקסים את כולם ומפנק כשהוא רוצה, וכשהוא לוקח את הילדים לגני שעשועים הוא עושה להם כיף לא נורמאלי. את תראי אותו בבימ"ש ותביני, הוא צ'ארמר כזה, מוצלח וחכם" כך אמרה.

 כשניסיתי להבין מה מטרתה במפגש, היא אמרה כי היא רוצה להתגרש בהקדם. למרות שהיא, לדבריה, בעיקר מבולבלת. כי הוא לא מרביץ, ויש בעלים וגברים הרבה יותר גרועים ממנו – והעובדה שהוא נעלם בלילות היא כנראה גם באשמתה, בדיוק כמו שהוא אומר כל הזמן.

רק, היא אמרה, שיש בעיה מרכזית, כזו שחוזרת על עצמה, כשהוא עצבני, והוא שותה קצת, ומכאיב לי. ואז, היא מספרת לי מה הוא עושה. היא מתקשה להשתמש במושג "אונס", ורק מתארת כיצד כשהוא קצת משתכר ומקלל אותה, והיא נרתעת, הוא משכיב אותה בכוח על המיטה, מתעלם מחוסר רצונה, ואינו מבחין שהיא שם איתו, כהגדרתה. 

כמו רבות אחרות, מורן בחרה שלא להתייחס למעשי העוולה הנוראיים האלה גם לא במסגרת הליכי הגירושין. עם זאת, במקביל להליך טיפולי אינטנסיבי, היא הצליחה להתחזק, להחלץ ממערכת היחסים האלימה והפוגענית, ולהבין שגם לבעלה אסור לשכב איתה בכוח, בניגוד לרצונה. שמדובר באונס של ממש.

ההליכים הסתיימו, הם התגרשו ומורן פתחה דף חדש. אי אפשר כמובן לשפוט את הבחירה של נפגעת פגיעה מינית אם לפעול או במסגרת רשויות המדינה או הקהילה בה היא חיה נגד בעלה לשעבר שפגע בה. לכל בחירה כזו יש השלכות עצומות והרות גורל – רגשיות,  חברתיות, משפחתיות וכלכליות.

נפגעות רבות מתחרטות כי אי פעם חשפו את הפגיעה שלהן בפני הרשויות. כפי שאמרה לי פעם נפגעת גילוי עריות חכמה ואמיצה שלוויתי בהליכים אזרחיים: למרות הניצחונות בדרך, למרות ההכרה המאוחרת, לא בטוחה שהייתי עושה את זה שוב. זה סיוט. הכל צף וחונק וקורע את הנשמה.

נפגעות אחרות, שלא זוכות להכרה מהמערכת ומהסביבה אף מתבטאות באופן קשה יותר, שכן פעמים רבות התלונה נשארת לחלוטין ללא מענה. הזעקה שלהן מושתקת, והן נותרות אילמות. מבחינתן, הפוגע יוצא כשידו על העליונה. הנפגעת עוברת גהנום של ממש, בתקשורת, בבית, בקהילה, ומעגל הפגיעות ושורות הקורבנות ממשיכה להתארך.

ההתמודדות שלה נפגעות היא אכן קשה מנשוא. החקירות הקשות במשטרה ובבימ"ש, ההתעלמות ממצוקתן והחשיפה החודרנית, חוסר האמון החברתי,  פעמים רבות מכונה על ידי הנפגעות (והכוונה גם לנפגעים כמובן), כאונס חוזר בפומבי. המחיר הזה יקר מאוד.

אלימות מינית והשתקה

תופעות חברתיות מושתקות הן תופעות שיש מגוון של מנגנונים חברתיים המקשים על הנפגעים מהתופעות האלו לקבל הכרה ותמיכה. כך קורה כשלא מאמינים לנפגעות שאכן נגרם להן נזק, כשנראה שאין לנפגעות לגיטימציה להתלונן כנגד הפוגע, כשאין חוקים מספיק ברורים שאוסרים על הפגיעה בהן. פגיעות מיניות היא אחת התופעות החמורות ביותר בחברה שלנו, ומערכת החקיקה ומוסדות המדינה השונים מתקשים לתת לה מענים. וכך, פעמים רבות מדי, לנפגעות נגרם עוול בלתי פוסק.

חשוב להכיר בכך שאלימות מינית מתרחשת בכל האוכלוסיות ללא יוצא מן הכלל, ללא קשר לגזע, מוצא אתני, מעמד, גיל, השכלה, זהות מגדרית או נטייה מינית. היקף התופעה גבוה וגדול מזה המצוי בנתונים הקיימים אודותיה.

לשכיחות התופעה של פגיעות מיניות כולנו מתחילים להיות ערים. על פי נתוני מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, ומחקרים שונים בארץ ובעולם, אנו יודעים שאחת מכל חמש נשים עוברת אונס. אחת מכל 5 ילדות צעירות מותקפת מינית. עד אחת מכל שבע ילדות עוברת גילוי עריות. עד גיל 12, שיעור הבנים הנפגעים מינית זהה לשיעור הבנות. על פי נתוני מרכזי הסיוע, התואמים מחקרים אחרים בעולם, מעל ל-85% מהפגיעות המיניות התבצעו בידי אדם המוכר לנפגע/ת, כולל בני משפחה, חברים ומכרים, מעסיקים, עמיתים, בעלי מרות וכו' (על פי דוח איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית לשנת 2017).

אך הנתונים האלה אינם משקפים תופעה אחרת, מושתקת יחסית: אלימות מינית במסגרת הזוגיות. אפילו קמפיין Metoo"" על הישגיו והרפורמות שמחולל, ספק אם האיר דיו את הפינה האפילה אך הכה שכיחה הזו. אך למרות הקושי החברתי להכיר בכך, אלימות מינית במסגרת הזוגית הינה תופעה שכיחה כאובה ומוכרת לעוסקים בתחום.

כדי להכיר בתופעה של אלימות מינית בזוגיות, יש להפנים, בין היתר, כי עצם הזוגיות אינה מספקת את האישור לנהוג בגופה של האישה ומיניותה בניגוד לרצונה ובאופן פוגעני. קושי זה בולט לאור העובדה שאלמנט ההסכמה הוא מהותי לשאלת התקיימותה של אלימות מינית, בוודאי מבחינה פלילית בין בגירים. וכשאין חזקה אחרת בחוק, הסכמה כזו במסגרת יחסים זוגיים נתפסת פעמים רבות כמובנת מאליה.

אלימות מינית בזוגיות היא אלימות המתרחשת בחדרי חדרים. זוהי אלימות שהגדרתה מעוררת חשש אצל רבים, שמא חייהם ה"אינטימיים" הפכו חשופים על ידי גורם חיצוני, ומה אם מחר גם הם יואשמו לפתע על ידי בן או בת זוגם? ובאיזו זכות מישהו מתערב ביחסיהם האישיים? במסגרת הרצאותיי, אני נתקלת לא אחת בתגובות מעורבות, הן מצד גברים והן מצד נשים לגבי הכרה בסוגים שונים של אלימות המתרחשת במרחבים פרטיים כאלה.

קשיים משפטיים ביחס לפגיעות מיניות

לעומת השיח הטיפולי, שמכיל גוונים רבים יותר ואבחנות דקות יותר, ומפתח קשת רחבה של רגשות ותהליכים, השיח המשפטי, ומייצגיו – עורכי הדין, רגילים לשיח ממוקד מטרה, העוסק בתוצאה הסופית, בתיחם ובהגדרות בהתאם ללשון החוק. במצבים של פגיעות מיניות, בשל המורכבות הנובעת מאופי העבירות והעוולות, המצב מורכב מדי עבור עולם המשפט כפי שהוא נראה היום. מענה משפטי ללא פרספקטיבה טיפולית פעמים רבות עלול להחטיא את המטרה ואף את חלק מחובותיו האתיות של עורך הדין.

זכור לי במיוחד מקרה שובר לב, של לקוחה שיוצגה על ידי משרדנו. המדובר בשורדת אלימות קשה ומעשי אינוס שביצע נגדה בן זוגה. במסגרת הליך גישור, מגשר חיצוני אמר לה כי האינוס אינו רלוונטי, עליה להתעלם מהאלימות שהופעלה נגדה ולהתמקד בענייני הרכוש שעל הפרק. זהו מקרה אחד מיני רבים המשקף את הקושי – של החברה בכלל ושל אנשי המקצוע בפרט – להכיל ולהתמודד עם מצבי אלימות ואלימות מינית בזוגיות. מיותר לציין שמדובר בעוול של ממש, עוול נוסף על זה שכבר בוצע בקורבנות.

אנו יודעים שאחד החסמים הקריטיים והמיותרים הוא עניין ההתיישנות, אשר עומד לרועץ לקורבנות רבים ופועל נגדם. בעבירות אלימות לסוגיה, ובפרט כאלו הגורמות ל־PTSD, מנגנוני נפש רבים מקשים ואף מונעים מהקורבנות אפשרות לפעול באופן מיידי. כאשר בסופו של דבר עומדים להם כוחותיהם, הם נאלצים להיפגע בשנית, כיוון ש"עבר זמן רב מדי". כך הם נותרים ללא כל פיצוי או הכרה בעוול הנורא שנגרם להם, וחווים פגיעה חוזרת. כאשר הפגיעות הן בתוך המשפחה, מטבע הדברים הקושי להתלונן גדול אף יותר, ויוצא שהחשש לפעול הוא בעוכריהם של הקורבנות כשהמערכת המשפטית לא מאפשרת להן בשל התיישנות לפעול בהליכים אזרחיים נגד הפוגעים.

דילמה חשוב נוספת מתעוררת מהעדרו של עולם הטיפול (ומייצגיו – מטפלים, פסיכולוגיות וכדומה) מאולם הדיונים המשפטיים ומהליכים בתחום של אלימות במשפחה לסוגיה. העובדה שהם אינם חלק אינטגרלי מההליך מקשה על השופטים, המגיעים מפרופסיה אחרת, לקבל תמונה מדויקת על המצב הרגשי של הקורבן, תמונה שיכולה להיות אקוטית לצורך הבנה ברורה ומדויקת של טיב המעשים, והנזק שנגרם לנפגע.ת. פעמים רבות הקושי הרגשי של נפגעות באולם ביהמ"ש, משמש כנגדן, וחלק גדול מהדילמות לגבי הובלת תיק פלילי או אזרחי, נשען גם על יכולת להעיד ולתווך את הפגיעה. הדילמה מגיעה גם לפתחו של עורך הדין המטפל, וגם פה הוא נדרש לשתף את הנפגעת כשוות מעמד, כחלק ממהלך של החזרת השליטה לידיה.

האומץ להתמודד מול מערכת משפט המאופיינת בשיח גברי יותר, חד ואכזרי לפעמים, מחייב התייחסות לכל הפחות מכבדת ואנושית מצד כלל העוסקים במלאכה. לא המתלוננות הן הפושעות – הן אזרחיות נפגעות, שעברו ועודן עוברות התמודדות קשה ביותר, והן נאבקות לחשיפת עוול נורא שנעשה להן. מי שלא עמד עם מתלוננת בחדרי חקירה או בין כתלי ביהמ"ש, במעמד המשפיל והמתיש של חקירה על עבירת אלימות שבוצעה בה, לא מבין עד כמה סובלת המתלוננת, וכמה כוח ואומץ נדרשים ממנה.

מרבית המקרים, בין אם הם נסגרים על ידי המשטרה או הפרקליטות משיקולים כאלו ואחרים, או שהם לא מקבלים ביטוי במסגרת הליכי פרידה וגירושין, הם מקרים עצובים וכואבים. אלה סיפורים של חיים שנהרסו, ושל פגיעות קשות שלא מקבלות את ביטוי הראוי בהליך המשפטי. חוסר ההצלחה המשפטי להתמודד עם מקרים כאלה לא מעיד על כך  שהמתלוננות "המציאו", כי הן "רצו לנקום".  אנו צריכים לזכור שמדובר במצבים מורכבים להוכחה מעצם טיבם של המעשים, שפעמים רבות חסרות ראיות להוכחתם מבחינה משפטית. ואף על פי כן, בשעה שאנו, נציגי עולם המשפט, באים לעסוק במקרים כאלה, עלינו להבטיח שלא נגרום חלילה לפגיעה ולהתעמרות נוספת במי שמוכנות עכשיו באומץ להתמודד ולחשוף בפנינו את הפגיעה הקשה שהן עברו.

סיכום

אלימות מינית הינה תופעה קשה וכאובה, שפעמים רבות מידי אינה זוכה להגנה החברתית הראויה. הדבר נכון במיוחד ביחס לאלימות מינית במסגרת זוגיות. לא ניתן להתעלם מאלימות זו, ואסור להתעלם מאלימות בשום מקרה, ובוודאי לא במסגרת הליכים משפטיים. 

הניסיון המקצועי שצברתי ליווי וייצוג של נפגעות עבירות אלימות במשפחה לימד אותי כי נפגעות רבות של אלימות מינית בזוגיות חוששות להתלונן. פעמים הנפגעות מוצאות עצמן ללא תמיכה, ובמקרים קיצוניים אף מוקעות ממשפחתן, חבריהן וקהילתן, ומוצאות עצמן מבודדות ומגונות על החברה.

למרות הקושי, כל מי שעומדים לה כוחותיה לעמוד בפני ההליך המורכב, פלילי או אזרחי, עושה בגבורה רבה שירות בל יתואר לחברה, בדרך ליצירת נורמות מיטיבות יותר, כדי למנוע את הקרבן הבא, כדי לא להיכנע לאלימות ולהשתקה, וכדי להתחיל לסלול דרך לחיים חדשים.