שָׂרָה חִכְּתָה מִחוּץ לָאֹהֶל,
הִיא הִגִּיעָה צוֹחֶקֶת,
בִּצְחוֹק שֶׁלֹּא יָכְלָה לְהַסְתִּיר
צְחוֹק כָּל כָּךְ גָּדוֹל,
שֶׁאַף אֱלוֹהִים הִתְגַּלְגֵּל אִתּוֹ
וְקָרָא לְרוּחַ שְׂחוֹק הַזּוֹ קֹדֶשׁ.
אוּלַי בַּשָּׁנָה הַבָּאָה
תִּהְיֶה לָנוּ פִּרְצָה לְהַכְנִיסֵךְ
הַשְּׂחוֹק לֹא יִהְיֶה מְחֻלָּל
וְגַם אֲנִי, שֶׁרְצִינוּת שֶׁל קֶבַע מְתוּחָה עַל לִבִּי,
אֶצְחַק אִתָּךְ