אזהרת טריגר

Trigger Warning

התוכן שלפניך עשוי להיות קשה לקריאה ומעורר רגשות של עצב וכאב.
אפשר לבחור לדלג ואפשר לבחור לעצור באמצע הקריאה.
מומלץ להקשיב לעצמך בזמן הזה.

זעקת האם: גילוי וגירוש

וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק: וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק (בראשית כא, ט-י)

וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית… מְצַחֵק'. דרש ר' עקיבא, אין מצחק אלא גילוי עריות.
ועם מי היה מצחק?
מצחק היה עם בַּכֹּל, שנאמר, 'יָדוֹ בַכּלֹ' (בראשית טז, יב).
ומי הייתה בַּכֹּל? אמרו, בַּכֹּל – בתו של אברהם הייתה, שנאמר, 'וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל' (בראשית כד, א).
ראתה שרה שמצחק ישמעאל עם אחותו בַּכֹּל, זעקה וקראה, "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ' שמא יצחֵק אף עם בני, עם יצחק.
לכך נאמר, 'וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ' (שם, כב, יא).
מאי 'וַיּרַע… מְאֹד'? כדוִד, ששמע על אודות אמנון בנו ותמר בתו, שנאמר, 'וַיִּחַר לוֹ מְאֹד' (שמואל ב' יג, כא).
אלא שדוד החריש, ואברהם גירש.

דרש ר' עקיבא, אין מצחק אלא גילוי עריות – בראשית רבה נג, יא. ידו בכל – 'והוא [ישמעאל] יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו' (בראשית טז, יב). ומי הייתה בכל? – בבלי, בבא בתרא טז, ע"ב: 'אחרים אומרים בת היתה לו לאברהם ובכל שמה'.

זעקת האב: כיסוי וגילוי

וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה שֵׁם וְחָם וָיָפֶת וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן (בראשית ט, יח)
וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ. (בראשית ט, כב)

למה חזר הכתוב ואמר "אֲבִי כְנַעַן'?
'אמר נח, לכשאצא [מן התיבה] אני מעמיד לי בן קטן שישמשני'.
נטל נח את כנען בנו הקטן של חם ושימש בו, שאין שימוש אלא תשמיש.
'וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה' (בראשית ט, כא). עבר חם אבי כנען, וגילה את אביו משמש בבנו הקטן. מה עשה?
'וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ'. זעק חם את זעקת כנען בנו הקטן וצווח בפני אחיו. אמר, ראו מה עשה אבינו בבני הקטן.
'וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ' (בראשית ט, כג).
מאי 'וַיְכַסּוּ'? כיסו את מעשה אביהם, הסתירוהו, ביקשו להשתיקו ולכסות את מה שגילה אחיהם.
כעס חם על אביו ופגע בו. 'רב ושמואל, חד אמר סרסו וחד אמר רבעו'.
מאן דאמר 'סירסו' – לעתיד לבוא שלא יבוא לידי מעשה, ומאן דאמר 'רבעו' – בא לעשות בו מידה כנגד מידה, אותו מעשה שעשה.
הקיץ נח מיינו 'וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן.' (בראשית ט, כד).
מאי 'בְּנוֹ הַקָּטָן'? יש אומרים יפת אשר כיסהו, יש אומרים חם אשר גילהו ויש אומרים כנען, שדרכם של מגלי עריות להסיר אשמה מעצמם.
'וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו' (בראשית ט, כה). אמר לו נח לחם: אתה מנעת ממני מלעשות דבר שהוא באפילה וגילית הדבר שעשיתי בזרעך, יהיה זרעך כעור ומפוחם – שיישא כתם גילוי עריות לעולם.

אמר נח לכשאצא [מן התיבה] אני מעמיד לי בן קטן שישמשני – בראשית רבה לו, ז. רב ושמואל, חד אמר סרסו וחד אמר רבעו – בבלי, סנהדרין ע, ע"א. אתה מנעת ממני מלעשות דבר שהוא באפילה.. – בראשית רבה לו, ז.

זעקת האשה: כיסוי ותיקון

וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת. (אסתר ב, ז)
'כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם' – 'וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ' למה לי? אמר רב אחא, עיברתה מת אביה יולדתה מתה אמה.
'וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת' – תנא משום רבי מאיר, אל תקרי "לבת" אלא "לבית", וכך הוא אומר 'וְלָרָשׁ אֵין כֹּל כִּי אִם כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה וַיְחַיֶּהָ וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם בָּנָיו יַחְדָּו מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב וַתְּהִי לוֹ כְּבַת.' (שמואל ב' יב, ג) משום דבחיקו תשכב הוות ליה לבת? אלא לבית הכי נמי לבית (בבלי, מגילה יג, ע"א)

לקח מרדכי את אסתר הקטנה לו לבת, מפִּתו אכלה ומכוסו שתתה ותגדל עמו.
לכשגדלה ויפתה ונשאה חן וחסד, לְקחהּ מרדכי בחיקו לשכב. משום דבחיקו תשכב הוות ליה לבת? אלא לבית.
הייתה אסתר מסתרת דבריה ושותקת. נושאת בשתיקה את גורלה. ואנה תפנה?

משנלקחה אסתר אל יד הגי סריס הנשים לא היה מרדכי מרפה ממנה, שנאמר 'וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר וּמַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ' (אסתר ב, יא) ואף כשלקחה אחשוורוש לו למלכה, הייתה עומדת מחיקו של אחשוורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי, שנאמר 'וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ.' (אסתר ב, כ).

החלו הכול מלעיזין עליה. שאלו להם לחכמים: וכי לא עברה אסתר ב'ייהרג ובל יעבור' ועוד בפרהסיה?
אמרו להם חכמים, 'אסתר קרקע עולם הייתה' שאינה עושה מעשה אלא הוא עושה בה.
שמעה אסתר והחרישה, שכך היו חייה, קרקע עולם, עושין בה מעשה והיא אינה עושה, רק מחרישה ובוכה.

משעמד מרדכי ואמר לה לאסתר 'כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת' (אסתר ד, יד), זעקה כנגדו – אני החרשתי כל ימיי ואתה אומר לי 'אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי'?! אני בכיתי וכאבתי במסתרים, ואתה, שרק טעמת טעם כאב, מיד זעקת בקול, שנאמר, 'וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה' (אסתר ד, א) … אף אני לא אשתוק עוד. אף אני לא אסתיר ולא אסתר.

עוד מרדכי הולך ומוסיף 'וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ' (אסתר ד, יד) אמרה: והלוא אתה לקחתני כבת, אתה הוא בית אבי! תולה אתה את גורלך בגורלי? מיד עמדה ונטלה כוח דיבור שנאמר, 'וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לְהָשִׁיב אֶל מָרְדֳּכָי' (אסתר ד, טו) נטלה כוח בקשה ודרישה שנאמר, 'וַתֹּאמַר שְׁאֵלָתִי וּבַקָּשָׁתִי' (אסתר ה, ז).

לסוף שלחה להם לחכמים, חייכם, אתם אמרתם 'אסתר קרקע עולם היא' שאינה עושה מעשה, ולסוף נאמר ' וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם'! (אסתר ט, לב).

משום דבחיקו תשכב הוות ליה לבת? אלא לבית – משום שנאמר שבחיקו שכבה משמעו שהייתה לו כבת? לא, אלא שהייתה לו לאשה. הייתה אסתר מסתרת דבריה – בבלי, מגילה יג, ע"א: 'רבי יהודה אומר, הדסה שמה ולמה נקרא שמה אסתר, על שם שהיתה מסתרת דבריה שנאמר "אין אסתר מגדת את עמה"'. הייתה עומדת מחיקו של אחשורוש – בבלי, שם: '"ואת מאמר מרדכי אסתר עושה כאשר היתה באמנה איתו" אמר רב ירמיה, שהיתה מראה דם נידה לחכמים. אמר רבה בר לימא משמיה דרב, שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי'. וכי לא עברה אסתר ב'ייהרג ובל יעבור' – בבלי, סנהדרין עד, ע"ב: 'ונמצא למד מקיש רוצח מנערה המאורסה. מה רוצח יהרג ובל יעבור אף נערה המאורסה תהרג ובל תעבור […] א"ר יוחנן, אפילו שלא בשעת גזרת מלכות לא אמרו אלא בצינעא אבל בפרהסיא, אפילו מצווה קלה יהרג ובל יעבור. מאי מצוה קלה? אמר רבא בר רב יצחק אמר רבא, אפילו לשנויי ערקתא למאסאנא ורמה פרהסיא […] והא אסתר פרהסיא הואי? אמר אביי, אסתר קרקע עולם היתה'. רש"י שם: 'קרקע עולם' – אינה עושה מעשה, הוא עושה בה מעשה.

המדרש פורסם לראשונה ב'דרשוני' (כרך ב).