נָשִׁים עַזּוֹת מִתְעוֹרְרוֹת –
וּבָאַיִן לָנוּ מֹשֶׁה, סֶלַע וּמַיִם
אָנוּ מִתְפַּלְּלוֹת, צְמֵאוֹת
לֶאֱלוֹקֵי אֲרָרָט וְשָׁמַיִם
עוֹמְדוֹת לְיַד שַׁיִשׁ הַמִּטְבָּח
לְבוּשׁוֹת תִּקְווֹת זְקוּפוֹת שֶׁנִּפְרַמְנוּ,
אוֹתָן – שֶׁלֹּא הֵעַזְנוּ לִפְשֹׁט בָּרְחוֹבוֹת
יְמָמוֹת לְאַחַר שֶׁהֱבִיסָנוּ הַמַּבּוּל
וְכֹל זְמַן – שֶׁאָנוּ חַדְרֵי חֲדָרִים וְצֹהַר,
וְכֹל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לֶחֶם וּמֶלַח עַל הַשֻּׁלְחָן
לֹא נַפְסִיק לְשַׁלֵּחַ יוֹנָה לְזַיִת
שֶׁתִּצְרֹף כְּאֵב וְאֹשֶׁר
לְתֵבַת גּוֹמֵא
לְרַכּוּת אִשָּׁה וּבַיִת

רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם