געגוע

לסבתי שרה, ז"ל.

כִּיסוֹנֵי תַּפּוּדִים בָּהֶם טָמַנְתְּ חֻמֵּךְ
טַעְמָם עֲדַיִן נִמּוֹחַ בְּפִי,
עֲדָיַיִךְ* שֶׁעוֹדֶנִּי עוֹנֶדֶת
סָמוֹבָר בּוֹ עָטְפוּ מֵימַיִךְ אֶת יַמַּי
נִצָּב עַל מַדַּף חַיַּי

עֵת עַל עֲיָרָתֵךְ יָעוּטוּ רוּחוֹת מִלְחָמָה
בֵּין שְׁלָגִים מְדַמְּמִים 
וּפִגְיוֹנוֹת קֶרַח
לִבִּי יוֹדֵעַ: 
יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם זְמַן אֶחָד וְלֹא עֵת אַחַת תַּחַת הַשָּׁמַיִם
יֵשׁ גַּעְגּוּעַ שֶׁהוֹלֵךְ אִתִּי כָּל הַיָּמִים מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ – – 

 *עדי, עדיים בלשון רבים – תכשיטים.

מתוך הספר "צדו המואר של הירח", עורכת: צביה ליטבסקי; הוצאת פרדס (2023).