אישה אחת גדולה הייתה במרוקו, ג'אמילה שמה, וסרבנית ייבום הייתה.
מעשה שהיה כך היה. ג'אמילה ובעלה דוד חיו בשלום ובשלווה ארבעים ושבע שנים וילדים לא היו להם. משנפטר דוד קפץ ימין, אחיו הבכור של דוד, וביקש לייבם את אשת המת. אמרו הדיינים לג'אמילה, התייבמי לימין והקימי שם למת. אמרה להם, איני רוצה להתייבם. מבקשת אני לחלוץ לו ואפטר מן הייבום. אמרו לה, מקובלנו בבית דין זה שייבום קודם לחליצה. אמרה להם, את מיטתי חלקתי עם דוד שנים רבות, אין רצוני לחלוק אותה עם ימין אחיו. אמרו לה הדיינים, רצונך בטל מפני המצווה. אמרה להם, מה לכם אצלי שאני כבת שישים שנה ואיני ראויה ללדת. אמרו לה, כמה עקרות וזקנות נפקדו בגיל זה וראויות להקים להם שם. ועוד אמרו שהמצווה נוהגת אף במי שאינן ראויות.
ראו הדיינים שהיא עומדת בסירובה והרבו עליה דברי כיבושים לקיים המצווה, עד שאמרה, ביעקב הצעיר אקיים המצוה. תמהו הדיינים מה בין יעקב לימין. אמרה להם, כך רצוני ואין טעם לרצון. חזרו הדיינים לימין הבכור ואמרו, על פיו יישק דבר. אמר ימין, ייקוב הדין את ההר ואני אקים שם לאחי המת. בלבו אמר ימין, אם אני מייבמה אני יורש את אחי דוד.
עמדה ג'אמילה על דעתה וקבעה: לימין לא אתייבם. אמרו לה, בתי [נוסח אחר: פתיה שכמותך] עתידה את להישאר ללא מזונות מן העיזבון וללא נדוניה לבד ממה שבעין. אמרה להם, יודעת אנוכי, אך איני יכולה להיבעל למי ששׂנוי לי.
סוף דבר עמדה ג'אמילה בסירובה, וחייתה שארית ימיה בלא בן או בת, בלא מזונות מן העיזבון ובלא נדוניה לבד ממה שבעין. ללמדך מה גדול כוחה של אישה המסרבת להיבעל למי ששׂנוי לה.
בבית המדרש של נשים אמרו: אישה גדולה הייתה ג'אמילה. לא על כבודה של עצמה בלבד עמדה, אלא על כבודן של בנות ישראל המסרבות להיבעל למי ששׂנוי להן. ועוד אמרו: לא על כבודן של בנות ישראל המסרבות להיבעל למי ששׂנוי להן בלבד עמדה ג'אמילה, אלא על כבודה של תורה. והבריות אמרו: ג'אמילה הגדולה, זרע לא היה לה, אך שם גדול עשתה לה.
המדרש מתייחס למקרה המוזכר ב"דיני המשפחה מול אתגרי המודרנה: הפולמוס על נישואי ייבום בקרב חכמי מרוקו", פרופ' אלימלך וסטרייך, דיני ישראל, כ"ו, תשס"ט-תש"ע.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
