מוֹדָה אֲנִי
חֲלוּלִים חֲלוּלִים הַיָּמִים.
נְקָבִים נִפְעֲרוּ מִפַּחַד.
שֶׁאִם יִפָּתַח אֶחָד מֵהֶם וְאָז יִסָּגֵר –
עָדִיף לְשַׁמֵּר
נְשִׁימוֹת.
אֱלֹהִים אֲחֵרִים הָיוּ עַל פָּנַי
שֶׁיָּדְעוּ מָה אֱמֶת וְנָכוֹן וְיַצִּיב.
עָבַדְתִּי אוֹתָם בְּכָל מְאוֹדִי.
לֹא אָהַבְתִּי אוֹתִי.
לֹא נִמְטַר הַמָּטָר בְּאַרְצִי.
וּמַלְקוֹשׁ וְיוֹרֶה בְּעִרְבּוּבְיָה
עָצְרוּ אֶת הַשָּׁמַיִם
וְהָאֲדָמָה לֹא נָתְנָה.
בְּשָׁכְבִי וּבְקוּמִי לֹא אָהַבְתִּי אוֹתִי.
וְאֹבַד מְהֵרָה.

* מתוך הספר: תעבירי את הסכין, בהוצאת פרדס (2018)

>> ״יש דברים שאי-אפשר ללמוד מאחרים״ – ראיון עם המשוררת חלי טל שלם, במדור גלוית עיניים במגזין גלויה