ממעמקי הרחמים

אֵין רֶחֶם בְּגוּפִי, אַךְ שָׁמַעְתִּי קוֹלָהּ,
וּתְחִנַּת רַחֲמִים כְּמוֹ הִתְנַגְּנָה
בְּתוֹכִי.

"אֲנִי מַרְגִּישָׁה אֶת פְּעִימוֹת הַלֵּב שֶׁלּוֹ
מְהַדְהֲדוֹת אֶת שֶׁלִּי, קוֹרְאוֹת
מִמַּעֲמַקֵּי הָרַחֲמִים.

אֲנִי מַקְשִׁיבָה לַתְּנוּדוֹת בְּתוֹכִי,
שֶׁלֹּא שֶׁלִּי,
וּבְכָל זֹאת רַק שֶׁלִּי.

לְעֵת שַׁחַר הוּא מַעֲלֶה אֶת גֵּאוּת הַבֶּטֶן,
דּוֹחֵף הַחוּצָה אֶת שֶׁאֲנִי מַדְחִיקָה פְּנִימָה,
כְּאִלּוּ אוֹמֵר -הַשְׁאִירִי לִי מָקוֹם.

לְעֵת עֶרֶב אַתָּה לֹא אִתִּי,
כְּבָר לֹא שֶׁלִּי, רַק מְבַקֵּשׁ מִקְלָט,
לֹא בְּקֶרֶן הַמִּזְבֵּחַ, רַק בְּקֶרֶן זָוִית שֶׁל שִׁכְחָה.

אָנָּא שְׁמַע קוֹלִי, תַּחֲנוּנַי,
עוֹד נְגִיעָה אַחַת, תְּחוּשַׁת הַבֶּטֶן,
אוּלַי תַּשְׁאִיר אוֹתְךָ?

אֲבָל אַתָּה עוֹמֵד,
רָחוֹק,
כְּשֶׁאֲנַחְנוּ קוֹרְאִים לְךָ
מִשִּׁפּוּלֵי הַבֶּטֶן,

וְאַתָּה עוֹזֵב, מַשְׁאִיר רַק מִלָּה,
הַפָּלָה,
מַשְׁפִּילָה,
קָשָׁה כָּל-כָּךְ לְמוּל
הָרַךְ שֶׁלֹּא נוֹלָד.”