דינה אימנו – שבירת ההשתקה של שורדי ושורדות פגיעה מינית

כדינה אז, גם שורדי ושורדות פגיעה מינית בהווה, מתמודדים עם התעלמות, השתקה והסחת השיח והקשב מהנרטיב שלהן אל עבר דיונים חברתיים או פוליטיים. התיקון החברתי המתבקש אינו רק שבירת השתיקה, אלא יצירת תרבות של הקשבה, אמפתיה והגנה. סיפורה של דינה צריך להפוך ממקרה פרטי לזרקור המאיר סוגיות מהותיות של כוח, טראומה ותיקון.

אזהרת טריגר

Trigger Warning

התוכן שלפניך עשוי להיות קשה לקריאה ומעורר רגשות של עצב וכאב.
אפשר לבחור לדלג ואפשר לבחור לעצור באמצע הקריאה.
מומלץ להקשיב לעצמך בזמן הזה.

בנופו המופלא והמורכב של ספר בראשית, דמותה של דינה אימנו, בת יעקב ולאה, אחות השבטים, מגיחה מבין השורות בשתיקה כואבת ומדממת. החוויה הטראגית שלה, חושפת אותנו לנרטיב רב-שכבתי של מנגנוני דיכוי חברתיים בעבר ובהווה. אם נתבונן לרגע במרווחים שבין האותיות, ניתן יהיה לחוש ממש את זעקתה המרה של דינה. זעקה שלצערנו הגדול, מצפה לגאולה ועדיין לא נושעה.

פרופ' ג'ודית הרמן, חלוצת המחקר בתחום הטראומה, טוענת כי השתיקה סביב פגיעה מינית, אינה רק אקט פאסיבי של היעדר דיבור, אלא אקט פוליטי עמוק המשמר מבנים חברתיים פוגעניים. במקרה של דינה, השתיקה חוצה גבולות – היא לא רק מושתקת, אלא נמחקת כמעט לחלוטין מהנרטיב ההיסטורי-תרבותי. מספר פסוקים קצרים בלבד מתארים את הפגיעה, ללא עומק רגשי, ללא קול של הגיבורה עצמה, תוך הותרת חלל טראומטי עמוק. מה שכן מועבר לנו, הוא מעשה הנקם האקטיבי מאוד של אחיה שלא נעשה בשמה. להיפך, הוא היא מעשה שלא ייחס חשיבות כלל לפגיעה בדינה, כי אם מעשה של קנאות פוליטית ושמירה על סטטוס חברתי על גבה של הנפגעת.

הפרשנות המסורתית, החל מפרשני המדרש וכלה בפרשנים מימי הביניים, נטתה להאשים את הקורבן. רש"י, גדול פרשני המקרא, הציע פרשנויות המציגות את יציאתה של דינה בפריזמה מקטינה וכאקט בעייתי כמו ש'חיפשה צרות בחוץ'. אולם גישות אלה מייצגות מנגנון קלאסי של האשמת קורבן – המסיט את מוקד האחריות מהפוגע אל הנפגעת, תוך שימור מבנים פטריארכליים של כוח, שליטה וענישה.

המודל המשפחתי והקהילתי המתואר בסיפור מהווה מקרה מבחן מרתק בדינמיקות של כוח, טראומה ותגובה. אחיה של דינה – שמעון ולוי – מגיבים באלימות מאורגנת ומחושבת, תוך שימוש בכוח כאסטרטגיה של נקמה. אך האם זו תגובה ראויה והגיונית, או שמא המשך של אותו מבנה פטריארכלי אלים? יעקב אביה, עליו מעיד הטקסט המקראי כי 'החריש' לנוכח הפגיעה, מגלה חוסר אונים ואולי גם אדישות, ובוחר להתייחס דווקא לאחיה ולטבח שביצעו בבני העיר המשקפים מנגנוני התמודדות פגומים עם פגיעה מינית. כלומר, דינה היא במקרה הטוב קישוט בלבד לתמורות החברתיות והפוליטיות האזוריות.

המחקר העכשווי בתחום הטראומה, מציע מודל רב-ממדי להתמודדות מול בקשה של שורדי ושורדות פגיעה מינית. ביסודות המודל שמאומץ היום בקרב כל העוסקים בתחום ניתן למנות: הקשבה אקטיבית ללא שיפוטיות, יצירת מרחב בטוח ומכיל לשיתוף, שלילה מוחלטת של האשמת הקורבן, גישה אמינה ומיידית לתמיכה מקצועית וטיפולית והעצמה וחיזוק סוכנות הנפגע.ת. כל אלו, הם תמונות הראי המדויקת והעצובה למדי של כל מה שנשלל מדינה.

בשחזור מדויק של הטראומה, המקרה המצער של דינה, לא נשאר בעבר. דמותה של דינה נעדרת מהקנון המיתולוגי היהודי. בעוד אימהות האבות – שרה, רבקה, רחל ולאה, כמו גם נשים אחרות המוזכרות בתנ"ך- זוכות למעמד מכונן, דינה נותרת בשוליים, כמו סימבול חי של ההדחקה החברתית. זהו תהליך של מחיקה סמלית, המשקף את האופן שבו חברות פטריארכליות מתמודדות עם סיפורי פגיעה – דרך הסתרה, התעלמות והשתקה שמהווים עדות חיה וקיימת להעדפה של החברה להעלות על נס את החזק ואולי אף את האלים, במקום הנגזל והמחורף.

דחיקתה של דינה לשוליים אינו מקרי כאמור, הוא חלק מהנסיון להשתיק, לשתוק ולדחוק לשוליים את מה שהיא מייצגת. פרופ' ג'ודית לורבר, חוקרת מגדר בולטת מציעה שמחיקת דמויות נשיות מנרטיב היסטורי מהווה ניסיון לאלימות סימבולית בהווה שממשיך מנגנון עתיק של שליטה תרבותית לאורך ההיסטוריה.
כדינה אז, גם שורדי ושורדות פגיעה מינית בהווה, מתמודדים עם התעלמות, השתקה והסחת השיח והקשב מהנרטיב שלהן אל עבר דיונים חברתיים או פוליטיים. התיקון החברתי המתבקש אינו רק שבירת השתיקה, אלא יצירת תרבות של הקשבה, אמפתיה והגנה. סיפורה של דינה צריך להפוך ממקרה פרטי לזרקור המאיר סוגיות מהותיות של כוח, טראומה ותיקון.