על לַהַב הַבְּרוֹשׁ
הֵיכָן שֶׁהַמִּלִּים נִשְׁמָטוֹת
וּמַשֶּׁהוּ אַחֵר מְנַסֶּה לְצַיֵּר
אֶת זְקִיפוּתוֹ הַנְּבוֹכָה,
עָמְדָה צִפּוֹר אַחַת
שְׁחֹורָה,
צָהֹב חָבוּי תַּחַת אֶבְרוֹתֶיהָ
חַיִּים רָטְטוּ בָּהּ.
נוֹכְחוּתִי
הֵנִיסָה אוֹתָהּ
הַיְשֵׁר אֵלַי.
