קמה שיר

הָיְתָה שַׁיֶּכֶת לְאִשָּׁה יָפָה / שֶׁיְּלָדֶיהָ נִלְקְחוּ מִמֶּנָּה

הִיא נִרְצְחָה, אֲנִי אוֹמֶרֶת / לְמִי שֶׁשּׁוֹאֵל לִשְׁלוֹמִי.

רוֹאָה צִפּוֹר, מְנַסָּה לַחְשֹׁב צִפּוֹר, חוֹשֶׁבֶת אֲדָמָה. / לֹא קוֹרֵאת, לֹא צוֹפָה, לִפְעָמִים מְנַקָּה

אִם גַּל מִתְגַּבֵּר וְשׁוֹקֵט בִּנְקֻדַּת שִׂיא / אִם גַּלְגַּל מִתְקַדֵּם לִנְקֻדַּת יַעְדּוֹ / גַּם הַכְּאֵב.

רִיבַת תּוּתִים שֶׁרָקְחָה בְּצִנְצֶנֶת, כָּעֲסָה עַל עַצְמָהּ / כְּשֶׁטָּעֲתָה, שְׂעָרָהּ הָאָרֹךְ הַכֵּהֶה, רֹךְ מַבָּטָהּ, / הַדֶּרֶךְ הָאֲצִילִית וְהַפְּשׁוּטָה בָּהּ הֶחֱזִיקָה אֶת גּוּפָהּ