* (בין זיכרון לשכחה) 

גלויה שמחה לראיין את המטפלת טלי רוזנבאום כדי לשמוע על פועלה המקצועי, על הדרך ועל הספר ״אני לדודי״, שהוציאה בשנה החולפת ועל המרחב הבטוח שהיא מבקשת ליצור עבור זוגות ויחידים

מגזין גלויה שמח להתחדש בתכנים הממשיכים את רוח הדברים העולים מן הכתוב בו, מרגע היווסדו עם כותבות וכותבים מרובים, כל זאת על מנת לְדַבֵּר גְּלוּיוֹת עַל מָה שֶׁכָּמוּס.

מיום כיפורים שעבר עד יום כיפורים הבא, אנחנו ניצבים בתווך. עם בקשה דחופה מהלב שימצא את הדרך להתפלל - בלחישה, באמירה, בזעקה, ברעם. זו אסופה שלישית, הנושאת את השם: ״מֶה הָיָה לָנוּ״. אפשר למצוא בה כותבות.ים מגוונים ולשמוע היטב את ריבוי הקולות, בתוך המתח של איך בכלל אפשר להחזיק את היום הזה ולאן למען את הגעיות והתחינות.

גירושין אינם נדירים בימינו והם יכולים להיות תהליך בחיי הסביבה הקרובה והרחוקה שלנו ועשויים להיות רלוונטיים לנו עצמנו. במכוון, מתוך הידיעה כי פרידה אפשרית - הנחנו במגזין תכנים לעת שברירית זו שלעיתים השקט מלווה אותה ויש צורך בדיאלוג ובהפגת הבדידות. תקוותנו היא כי גם בעת שבר ופירוק, לצד בקשת החירות, נוכל לסייע עם מאמרים, שירים ותפילות הנוכחים באתר ומאירים היבט אחר של תהליך ומעמד הגירושין ותקופות החיים שלאחר הגט.

תפילה שחיבר הרב קלונימוס קלמן שפירא ז״ל בשנת 1942, ויכולה להיקרא היום למען להשבת החטופים והנעדרים מאירועי השבעה באוקטובר.

לטקס הגירושין יש יוצאי דופן ודקויות שיש להבין כדי להבין את התהליך הכולל. מיבום וחליצה במקרים נדירים ועד ימי ההגבלה, ומחזיר גרושתו.