מקומה של דינה נפקד בפרשת ״וישלח״, אך על ידי קריאה מחודשת בפרשה, אפשר להנכיח אותו מחדש. עלינו ללמד את סיפורה של דינה ולא להסיט את המבט. לשמור על עיניים פקוחות ולבבות פתוחים ולהבין כיצד היא הופכת בסיפור שלה עצמה לבלתי נראית ומושתקת. עלינו לבחון את תגובותיהם של אביה יעקב, של הנשים בחייה, של אחֶיה ונקמתם האלימה.
המאמר פורסם במקור ב-"The Times of Israel", ב2022 וכשנה אחרי הקריאה בו רלוונטית גם נוכח ההגעה אל קריאת הפרשה בזמן הזה | The original English version – below after the Hebrew
אזהרת טריגר
Trigger Warning
התוכן שלפניך עשוי להיות קשה לקריאה ומעורר רגשות של עצב וכאב.
אפשר לבחור לדלג ואפשר לבחור לעצור באמצע הקריאה.
מומלץ להקשיב לעצמך בזמן הזה.
בדבר תורה על פרשת השבוע שלנו, קל יותר לדבר על המפגש המתוח בין יעקב לאחיו עשיו, או על המאבק שלו עם המלאך, מאשר על סיפור חטיפת דינה וההתעללות שעברה. עבור רבים מאיתנו, סיפור דינה הוא סיפור שהיינו מעדיפים לדלג עליו. זהו סיפור קשה הכולל התעללות מינית, תגובות בלתי הולמות ונקמה אלימה. אף אחד לא רוצה להתחיל את דרשת השבת שלו עם אזהרת טריגר.
אבל יש בינינו כאלה שלא יכולות להסיט את המבט, כי הן עצמן דינה. הן חיות את הסיפור שלה מדי יום. וכאשר אנחנו לא מדברים על סיפור דינה ועל חוויותיהן כשורדות תקיפה מינית, הן חשות בלתי נראות. כפי שמציינת ד"ר גילה בן שימול, חוקרת הטרדה מינית ואפליה מגדרית במרחבים יהודיים, לעתים קרובות בוחרת הקהילה להסיט את מבטה ולא להתמודד כראוי עם העבירה. "במקרים של התעללות בתוך הקהילה, מתקשים חברי הקהילה להבין את הדבר הנורא שהתרחש בקרבה. אנחנו לא מרשים לעצמנו להסתכל בשורדות יותר מדי מקרוב. אנחנו לא רוצים להיות הן ולכן לא רוצים לראותן". אבל, אומרת בן שימול, "עלינו לבדוק כיצד הימנעות זו מראיית השורדות בינינו, משפיעה עלינו כקהילה".
עלינו ללמד את סיפורה של דינה ולא להסיט את המבט. לשמור על עיניים פקוחות ולבבות פתוחים ולהבין כיצד היא הופכת בסיפור שלה עצמה לבלתי נראית ומושתקת. עלינו לבחון את תגובותיהם של אביה יעקב, של הנשים בחייה, של אחֶיה ונקמתם האלימה. עלינו לזכור כי, כפי שמראה מחקרה של בן שימול, "לעתים קרובות, שורדות כועסות הרבה יותר על תגובת הקהילה מאשר על הנזק המקורי שנעשה להן. הנזק הקהילתי הוא טראומטי יותר". במפגש של תוכנית HerTorah שהתקיים לאחרונה, לימדו בן שימול והרבה מירה וסרמן את הטקסט המאתגר הזה, והדגישו את הטראומה הכפולה ששורדת עשויה לחוות, ראשית, מהתקיפה המינית עצמה, ושנית מתגובות המשפחה והקהילה. מעורבות קהילתית משפיעה על חוויית השורדות באופנים עמוקים: שיח קהילתי יכול להשתיק קורבן, ושתיקה קהילתית יכולה לומר רבות על האופן שבו שורדות מוערכות.
הקהילה היהודית יכולה לעשות יותר כדי לתת תוקף לחוויות של שורדות ולכבד אותן, ולשפר את האופן שבו אנו מתייחסים למקרים של ניצול לרעה של סמכות ואלימות מבוססת-מגדר. לימוד הטקסט על דינה יכול להיות עבורנו דרך לכבד את השורדות החיות בקרבנו. יש לנו אחריות כקהילה לדבר על דברים קשים אלה, להכיר בהם, לראות אותם. לקהילה היהודית יש אחריות כלפי השורדות ועליה למלא תפקיד בתהליך הריפוי שלהן, ויש לייחס לתפקיד זה הרבה יותר תשומת לב ואכפתיות.
הרבה מירה וסרמן, מייסדת #MeToo Torah, מזכירה כי "עלינו לדבר גם על הדברים הרעים, אחרת הם הופכים לנסבלים. הבלתי נסבל הופך לנסבל". באותו דרך שבה אנו מתמודדים עם עקדת יצחק או דנים במשמעות האכילה מעץ הדעת, עלינו לחשוב לעומק גם על משמעותו של פרק מזעזע זה ועל השלכותיו עבור ההתנהלות שלנו. במקום לדאוג רק מהימנעות מלשון הרע ורכילות, עלינו לעסוק בלשון הטוב – שיח פרואקטיבי אמיץ המישיר מבט למתרחש בקהילות שלנו, מחזק את השורדות ומחולל שינוי.
כשאנו קוראים את פרק לד בספר בראשית, אנו שמים לב שדינה נמחקת מהסיפור. לאחר הפסוק הראשון, שבו היא נלקחה על ידי שכם בן חמור, היא לא מופיעה יותר. מאותו רגע הגברים הם המתערבים ומחליטים מה לעשות לגביה, מבלי לתת לה יכולת פעולה או קול. התורה עצמה מחקה את החוויה שלה כשורדת תקיפה מינית וכולנו יכולים להרגיש כמה עוול יש בחוויה הטראומתית הזאת, שבה כל הסובבים, מלבד דינה עצמה, מחליטים מה קורה כתוצאה מהפגיעה בה. בן שימול מבקשת מאתנו "לשאול את עצמנו כיצד סיפור זה יכול היה להיות אחר. מה דינה הייתה רוצה? מה יכולנו לומר לה?".
הפסוקים מזמינים אותנו לחשוב לעומק מה אנחנו יכולים לומר לדינה וכיצד אנו יכולים להגיב באופן ראוי לשורדות של אלימות מינית בקהילתנו. בסיום עוצמתי לערב שהוקדש ללימוד משותף של הפסוקים על ידי שורדות תקיפה מינית וחברי קהילה, התבקשו כולם לומר לדינה כמה מילים. הינה חלק מהדברים שנאמרו לה:
"אני רוצה לומר לדינה שהיא אהובה, אמיצה ואצילית".
"לעולם לא ניתן לך לעמוד שוב לבד".
"אלוהים אוהב אותך דינה. את בעלת ערך בלי קשר למה שקרה".
"אני כל כך מצטערת יקרה… אנחנו שומעים אותך ומאמינים לך ומחזיקים אותך".
"תבורך דינה בשלום. הלוואי שקולה ימשיך להישמע בקרב נשות ישראל".
"דינה מתוקה, ננצור את סיפורך יחד עם סיפורנו. את תהיי המורה שלנו והמורה של בנותינו. בחיפוש אחר קולך, נמצא את קולנו שלנו".
"תודה דינה על שהיית אם בישראל. הזיכרון שלך נותן לנו כוח".
"יהי רצון שתמיד תישמעי ותיראי. אנחנו כאן בשבילך".
"דינה, אני מברכת אותך שתמצאי את הכוח להחלים ולאהוב".
"אנשים היום זוכים לצדק אף שאת לא זכית. שומעים אותך, דינה".
"שתזכי לצדק, כשמך שמשמעו דין, וצדק יהיה ריפוי".
"נלמֵד את התורה שלך למצוא דרך טובה יותר".
"נקרא לביתנו על שמך".
"מאחל לך שתמצאי אדם אחד שיחבק אותך כל לילה, יעיר אותך כשאת בוכה בשנתך וילווה אותך ביום, כדי שהעדות שלך תהדהד לאורך הדורות הבאים".
"דינה, יש מאחורייך יותר אנשים ההולכים אתך מכפי שאת יודעת. אל תפחדי… ברכות לכל ה'דינות' ולתומכיהן במסע שלהן".
בשבת זו, אמרו גם אתם דבר מה לדינה ולכל אלה בקהילה שלנו שעברו פגיעה מינית. אמרו להן כי אתם מאמינים להן וכי הן חשובות לכם, שאתם מצטערים על הסבל שלהן וכי תפעלו למענן. סיפורה של דינה התרחש לפני זמן רב אבל אנו יכולים לפצות אותה על ידי מציאת תגובה חומלת ומתחשבת בה ובצאצאיותיה.
טור זה נכתב יחד עם אריאלה מורטקוביץ, המנהלת המייסדת של 'סביבה', המוקדשת לביצוע מהפך באופן שבו נשים יהודיות נפגשות בקהילה ומציאת דרכים חדשות להשתמש בקהילה ככלי להעצמת נשים כמחוללות שינוי בחייהן שלהן ובעולם. מפגש זה של HerTorah התקיים בשיתוף עם רשת SRE.
תכנים נוספים על ״שבוע דינה״:
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
קווי החירום לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית
שאלון זיהוי למצבי סיכון
שאלון אנונימי של משרד הרווחה שנכתב עם מומחים לטיפול
כדי לזהות את מצבך או את מצב הסיכון של בן או בת משפחה ובסביבתך הקרובה.
A blessing for Dina
It is much easier to speak from the pulpit about Jacob’s tense encounter with his brother Esau, or his struggle with the angel than about the story of Dina’s abduction and assault. For many of us, the Dina story in this week’s Torah portion is one that we have skipped over or wish that we could. Dina’s story is hard. Sexual assault, inappropriate responses, violent vengeance. No one wants to start off their Shabbat sermon with a content warning.
But there are those among us who cannot look away from Dina’s story. Because they are Dina. They live her story every single day. When we neglect to address the Dina story — and the experiences of survivors of sexual assault — these individuals feel unseen. As Dr. Guila Benchimol, a prominent researcher of sexual harassment and gender discrimination in Jewish spaces notes, the community often chooses to avert their eyes rather than deal appropriately with the crime. “When cases of abuse happen in community, community members struggle to make sense of this terrible thing that happened. We don’t allow ourselves to look at them too closely. We don’t want to be them, so we don’t want to see them. “But,” Dr. Benchimol asks, “how does this “not seeing” survivors among us impact us as a community?”
We need to learn the story of Dina. We need to keep our eyes (and hearts) wide open and watch her become invisible and be silenced in her own story. We need to examine the responses of her father Jacob, the women in her life, her brothers, Shimon and Levi, and their violent vengeance. We need to remember that — as Dr. Benchimol’s research shows — “survivors are often more upset by the communal response than the initial harm. The communal harm is more traumatic.” In a recent HerTorah gathering, Dr. Guila Benchimol and Rabbi Mira Wasserman taught this challenging text and highlighted the double trauma that a survivor can endure — first, from the sexual assault itself, and then from the responses of her family and community. Communal involvement impacts the experience of the survivors in deep ways — communal speech can silence a victim, and communal silence can speak volumes about how survivors are valued.
The Jewish community can do much more to validate and honor the experiences of survivors, and we can certainly do better at addressing abuses of power and gender-based violence. Learning this Dina text may be a way for us to honor the survivors among us. We have a responsibility as a community to talk about these hard things, to acknowledge them, to see them. The Jewish community has a responsibility to its survivors and a role to play in their healing, and this role deserves much more attention and care.
Rabbi Mira Beth Wasserman, the architect of #MeToo Torah, reminds us: “You have to talk about the bad things or else they become tolerable. The intolerable becomes tolerable.” In the same way that we grapple with the Binding of Isaac or debate what it meant to eat from the Tree of Knowledge, we must think deeply about this terrible episode of sexual assault and its implications for our behavior today. Instead of only worrying about avoiding lashon hara, gossip, we must engage in lashon hatov, proactive and courageous speech to squarely face what happens in our communities, lift up survivors, and create change.
As we read through Bereishit, chapter 34, we notice that Dina seems to get erased from the story. After the first pasuk/verse, once Dina is abducted, she disappears. The men get involved and decide what to do about her, without giving her agency or a voice. The Torah text itself is mimicking how so many survivors often feel about their own experiences of abuse in community. And we can all feel how wrong this is — how additionally traumatic and violating it is to have everyone around Dina, everyone but Dina, decide what happens as a result of her abuse. In her analysis of the text, Dr. Benchimol asked, “We need to ask ourselves how this story could have been different. What would Dina have wanted? What could we have said to Dina?”
This text invites us to think deeply about what we can say to Dina, and how we can respond appropriately to survivors of sexual violence. In a powerful closing to an evening spent learning this text in the company of survivors and community members alike, everyone was asked to give Dina a blessing. Here are some of their responses:
“I want to tell Dina she is loved and seen as a brave and gracious woman.”
“We will never leave you standing alone again.”
“God loves you, Dina. You are valuable no matter what happened.”
“I’m so sorry sweet girl…. We hear you and we believe you and we are holding you.”
“May Dina be blessed with peace and may her voice live on in Jewish women.”
“Sweet Dina, we will cradle you along with your story. You will be our teacher, and the teacher of our daughters. In seeking out your voice, we will find ours.”
“Dina, thank you for being a mother in Israel. Your memory gives us strength.”
“May you always be heard and seen. We are here for you.”
“Dina, I bless that you will find the strength to heal and love.”
“People now are getting justice, even when you did not. Dina, you are heard.”
“You will have Justice like your name which means judgment — and Justice will be healing.”
“We will teach your Torah to find a better way.”
“We name our daughters after you.”
“May you find one person to hold you each night, to wake you when you cry in your sleep, to bring you back to yourself, and to shepherd you in your days so your testimony rings through the generations and worlds to come.”
“Dina — you have more companions than you know. Do not be afraid…. blessings to all the Dinas and all their supporters on their journeys.”
This Shabbat, give your own blessing to Dina — and those in our community who have endured sexual assault. Tell them that you believe them, and that they are important to you, that you are sorry for their suffering, and that you will take action. Dina’s story happened long ago, but we can make it up to her by responding compassionately and thoughtfully to her descendants.
—
The above was coauthored by Ariele Mortkowitz, the founding director of SVIVAH, dedicated to revolutionizing how Jewish women come together in community, and finding new ways to use community as a tool for women’s empowerment as changemakers in their own lives and the world. This HerTorah gathering was offered in partnership with the SRE Network.
