מקומה של דינה נפקד בפרשת ״וישלח״, אך על ידי קריאה מחודשת בפרשה, אפשר להנכיח אותו מחדש. עלינו ללמד את סיפורה של דינה ולא להסיט את המבט. לשמור על עיניים פקוחות ולבבות פתוחים ולהבין כיצד היא הופכת בסיפור שלה עצמה לבלתי נראית ומושתקת. עלינו לבחון את תגובותיהם של אביה יעקב, של הנשים בחייה, של אחֶיה ונקמתם האלימה.
המאמר פורסם במקור ב-"The Times of Israel", ב2022 וכשנה אחרי הקריאה בו רלוונטית גם נוכח ההגעה אל קריאת הפרשה בזמן הזה.
אזהרת טריגר
Trigger Warning
התוכן שלפניך עשוי להיות קשה לקריאה ומעורר רגשות של עצב וכאב.
אפשר לבחור לדלג ואפשר לבחור לעצור באמצע הקריאה.
מומלץ להקשיב לעצמך בזמן הזה.
בדבר תורה על פרשת השבוע שלנו, קל יותר לדבר על המפגש המתוח בין יעקב לאחיו עשיו, או על המאבק שלו עם המלאך, מאשר על סיפור חטיפת דינה וההתעללות שעברה. עבור רבים מאיתנו, סיפור דינה הוא סיפור שהיינו מעדיפים לדלג עליו. זהו סיפור קשה הכולל התעללות מינית, תגובות בלתי הולמות ונקמה אלימה. אף אחד לא רוצה להתחיל את דרשת השבת שלו עם אזהרת טריגר.
אבל יש בינינו כאלה שלא יכולות להסיט את המבט, כי הן עצמן דינה. הן חיות את הסיפור שלה מדי יום. וכאשר אנחנו לא מדברים על סיפור דינה ועל חוויותיהן כשורדות תקיפה מינית, הן חשות בלתי נראות. כפי שמציינת ד"ר גילה בן שימול, חוקרת הטרדה מינית ואפליה מגדרית במרחבים יהודיים, לעתים קרובות בוחרת הקהילה להסיט את מבטה ולא להתמודד כראוי עם העבירה. "במקרים של התעללות בתוך הקהילה, מתקשים חברי הקהילה להבין את הדבר הנורא שהתרחש בקרבה. אנחנו לא מרשים לעצמנו להסתכל בשורדות יותר מדי מקרוב. אנחנו לא רוצים להיות הן ולכן לא רוצים לראותן". אבל, אומרת בן שימול, "עלינו לבדוק כיצד הימנעות זו מראיית השורדות בינינו, משפיעה עלינו כקהילה".
עלינו ללמד את סיפורה של דינה ולא להסיט את המבט. לשמור על עיניים פקוחות ולבבות פתוחים ולהבין כיצד היא הופכת בסיפור שלה עצמה לבלתי נראית ומושתקת. עלינו לבחון את תגובותיהם של אביה יעקב, של הנשים בחייה, של אחֶיה ונקמתם האלימה. עלינו לזכור כי, כפי שמראה מחקרה של בן שימול, "לעתים קרובות, שורדות כועסות הרבה יותר על תגובת הקהילה מאשר על הנזק המקורי שנעשה להן. הנזק הקהילתי הוא טראומטי יותר". במפגש של תוכנית HerTorah שהתקיים לאחרונה, לימדו בן שימול והרבה מירה וסרמן את הטקסט המאתגר הזה, והדגישו את הטראומה הכפולה ששורדת עשויה לחוות, ראשית, מהתקיפה המינית עצמה, ושנית מתגובות המשפחה והקהילה. מעורבות קהילתית משפיעה על חוויית השורדות באופנים עמוקים: שיח קהילתי יכול להשתיק קורבן, ושתיקה קהילתית יכולה לומר רבות על האופן שבו שורדות מוערכות.
הקהילה היהודית יכולה לעשות יותר כדי לתת תוקף לחוויות של שורדות ולכבד אותן, ולשפר את האופן שבו אנו מתייחסים למקרים של ניצול לרעה של סמכות ואלימות מבוססת-מגדר. לימוד הטקסט על דינה יכול להיות עבורנו דרך לכבד את השורדות החיות בקרבנו. יש לנו אחריות כקהילה לדבר על דברים קשים אלה, להכיר בהם, לראות אותם. לקהילה היהודית יש אחריות כלפי השורדות ועליה למלא תפקיד בתהליך הריפוי שלהן, ויש לייחס לתפקיד זה הרבה יותר תשומת לב ואכפתיות.
הרבה מירה וסרמן, מייסדת #MeToo Torah, מזכירה כי "עלינו לדבר גם על הדברים הרעים, אחרת הם הופכים לנסבלים. הבלתי נסבל הופך לנסבל". באותו דרך שבה אנו מתמודדים עם עקדת יצחק או דנים במשמעות האכילה מעץ הדעת, עלינו לחשוב לעומק גם על משמעותו של פרק מזעזע זה ועל השלכותיו עבור ההתנהלות שלנו. במקום לדאוג רק מהימנעות מלשון הרע ורכילות, עלינו לעסוק בלשון הטוב – שיח פרואקטיבי אמיץ המישיר מבט למתרחש בקהילות שלנו, מחזק את השורדות ומחולל שינוי.
כשאנו קוראים את פרק לד בספר בראשית, אנו שמים לב שדינה נמחקת מהסיפור. לאחר הפסוק הראשון, שבו היא נלקחה על ידי שכם בן חמור, היא לא מופיעה יותר. מאותו רגע הגברים הם המתערבים ומחליטים מה לעשות לגביה, מבלי לתת לה יכולת פעולה או קול. התורה עצמה מחקה את החוויה שלה כשורדת תקיפה מינית וכולנו יכולים להרגיש כמה עוול יש בחוויה הטראומתית הזאת, שבה כל הסובבים, מלבד דינה עצמה, מחליטים מה קורה כתוצאה מהפגיעה בה. בן שימול מבקשת מאתנו "לשאול את עצמנו כיצד סיפור זה יכול היה להיות אחר. מה דינה הייתה רוצה? מה יכולנו לומר לה?".
הפסוקים מזמינים אותנו לחשוב לעומק מה אנחנו יכולים לומר לדינה וכיצד אנו יכולים להגיב באופן ראוי לשורדות של אלימות מינית בקהילתנו. בסיום עוצמתי לערב שהוקדש ללימוד משותף של הפסוקים על ידי שורדות תקיפה מינית וחברי קהילה, התבקשו כולם לומר לדינה כמה מילים. הינה חלק מהדברים שנאמרו לה:
"אני רוצה לומר לדינה שהיא אהובה, אמיצה ואצילית".
"לעולם לא ניתן לך לעמוד שוב לבד".
"אלוהים אוהב אותך דינה. את בעלת ערך בלי קשר למה שקרה".
"אני כל כך מצטערת יקרה… אנחנו שומעים אותך ומאמינים לך ומחזיקים אותך".
"תבורך דינה בשלום. הלוואי שקולה ימשיך להישמע בקרב נשות ישראל".
"דינה מתוקה, ננצור את סיפורך יחד עם סיפורנו. את תהיי המורה שלנו והמורה של בנותינו. בחיפוש אחר קולך, נמצא את קולנו שלנו".
"תודה דינה על שהיית אם בישראל. הזיכרון שלך נותן לנו כוח".
"יהי רצון שתמיד תישמעי ותיראי. אנחנו כאן בשבילך".
"דינה, אני מברכת אותך שתמצאי את הכוח להחלים ולאהוב".
"אנשים היום זוכים לצדק אף שאת לא זכית. שומעים אותך, דינה".
"שתזכי לצדק, כשמך שמשמעו דין, וצדק יהיה ריפוי".
"נלמֵד את התורה שלך למצוא דרך טובה יותר".
"נקרא לביתנו על שמך".
"מאחל לך שתמצאי אדם אחד שיחבק אותך כל לילה, יעיר אותך כשאת בוכה בשנתך וילווה אותך ביום, כדי שהעדות שלך תהדהד לאורך הדורות הבאים".
"דינה, יש מאחורייך יותר אנשים ההולכים אתך מכפי שאת יודעת. אל תפחדי… ברכות לכל ה'דינות' ולתומכיהן במסע שלהן".
בשבת זו, אמרו גם אתם דבר מה לדינה ולכל אלה בקהילה שלנו שעברו פגיעה מינית. אמרו להן כי אתם מאמינים להן וכי הן חשובות לכם, שאתם מצטערים על הסבל שלהן וכי תפעלו למענן. סיפורה של דינה התרחש לפני זמן רב אבל אנו יכולים לפצות אותה על ידי מציאת תגובה חומלת ומתחשבת בה ובצאצאיותיה.
טור זה נכתב יחד עם אריאלה מורטקוביץ, המנהלת המייסדת של 'סביבה', המוקדשת לביצוע מהפך באופן שבו נשים יהודיות נפגשות בקהילה ומציאת דרכים חדשות להשתמש בקהילה ככלי להעצמת נשים כמחוללות שינוי בחייהן שלהן ובעולם. מפגש זה של HerTorah התקיים בשיתוף עם רשת SRE.
תכנים נוספים על ״שבוע דינה״:
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
קווי החירום לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית
שאלון זיהוי למצבי סיכון
שאלון אנונימי של משרד הרווחה שנכתב עם מומחים לטיפול
כדי לזהות את מצבך או את מצב הסיכון של בן או בת משפחה ובסביבתך הקרובה.
