מילים ראשונות

הַכֹּל הִתְחִיל כְּשֶׁהִפְסַקְתִּי לִכְתֹּב אֶת מָה שֶׁקּוֹרֶה לִי.
וּכְשֶׁהִפְסַקְתִּי לִכְתֹּב הִפְסַקְתִּי לְהָבִין. הַחַיִּים שֶׁלִּי נִמְשְׁכוּ,
וְהָיָה עוֹד וָעוֹד מָה לִכְתֹּב, אֲבָל בְּעִקָּר הָיָה מָה לִחְיוֹת.
הַחַיִּים לֹא הִסְפִּיקוּ לְהֵאָסֵף לְתוֹךְ הַמִּלִּים. הֵם הָיוּ רַבִּים מִדַּי,
וְהֵן – מְעַטּוֹת. וְהַזְּמַן. גַּם הוּא לֹא הִסְפִּיק. וְהָעֲיֵפוּת – לֹא
נָתְנָה לַמִּלִּים לָצֵאת.
בַּיּוֹם שֶׁהִפְסַקְתִּי לִכְתֹּב, דָּבָר לֹא פָּסַק. וְאָמַרְתִּי לְעַצְמִי
שֶׁהִנֵּה, עוֹד מְעַט, יָבוֹא הַיּוֹם שֶׁבּוֹ אוּכַל לָשׁוּב.
עַכְשָׁו הִגִּיעַ מִרְוַח זְמַן שֶׁבּוֹ סָבְתָא מְשַׂחֶקֶת עִם הַבָּנוֹת, וַאֲנִי
מַצְלִיחָה לִכְתֹּב רַק אֶת הָרֶגַע שֶׁבּוֹ אָבְדוּ לִי הַמִּלִּים.