פַּעַם הָיְתָה לִי
מַרְצָה לְשִׁירָה עִבְרִית
שֶׁבְּדִידוּתָהּ עוֹרְרָה בִּי עֶצֶב,
בְּעִקָּר בָּחֳרָפִים
וּכְשֶׁלִּמְּדָה מִשִּׁירֵי רָחֵל
וְאַבְרָהָם בֶּן יִצְחָק.
קוֹלָהּ הָיָה שָׁלֵו
כִּלְאַחַר יֵאוּשׁ.
יוֹם אֶחָד הִגִּיעָה עִם יֶלֶד.
שָׂמַחְתִּי בִּשְׁבִילָהּ,
עַד הַצְּלִילוּת הַפְּנִימִית.
כַּעֲבֹר זְמַן עָזְבָה.
גַּם אַתָּה שֶׁהִרְחַקְתָּ נְדוֹד
כְּבָר
אָב לִילָדִים, בַּעַל לְאִשָּׁה
וּבַעַל מִקְצוֹעַ.
כָּל הַשְּׁמָשׁוֹת בְּיָדֶיךָ,
קַיִץ אַחַר קַיִץ.

וַאֲנִי?
שׁוֹקֶטֶת בַּפִּנָּה.
מַבִּיטָה קָדִימָה בְּחַדְרֵי חֲדָרִים
לְבֹא אֲרָצוֹת וְיַמִּים.
רַגְלַי נְטוּעוֹת בֶּעָבָר,
בָּאֲדָמָה שֶׁפִּרְיָהּ בּוֹשֵׁש לָבוֹא.
אוּלַי בִּנְטוֹת יוֹם אֲגַלֶּה גַּם אֲנִי
אֶת מַהוּתִי.