א. תיבה

בַּמְּעָרָה שֶׁלִּי, הַמְסֻגֶּרֶת, אֹפֶלַּיְלָה.
רַחַף עֲטַלֵּפִים, עִטּוּף הַחֹשֶׁךְ.
פִּצְפּוּצֵי אָבָק מְגַחֲכִים.

הַלֶּחֶם צַר. פִּסּוֹת אַחֲרוֹנוֹת
נָתַתִּי לָעוֹרְבִים.
(גַּם לָהֶם
זֶה לֹא מַגִּיעַ.)
אֶל הַכַּד הֶחָתוּם אָבוֹא דְּמָמָה.
מַה יִּסָּתֵר: מַיִם
אוֹ נָחָשׁ?

ב. צוהר

אֱחֹז הֵיטֵב בְּזִיז הַסֶּלַע.
אִם לֹא כֹּחַ עֶלְיוֹן —
כֹּחַ הַזְּרוֹעַ
יְחַלֵּץ אוֹתְךָ מִפֹּה.
בְּתַרְדֵּמַת הָאֲדָמָה יַמְתִּינוּ מִלִּים אַחֲרוֹנוֹת:
שְׁגִיאוֹת הַכְּתִיב שֶׁלְּךָ, חֲלוֹמוֹת,
אִיּוּמִים שֶׁכְּבָר אֵין בָּהֶם מַמָּשׁ.
דְּיוֹ הַנֶּפֶשׁ תִּתְאַבֵּק בַּשִּׁכְחָה.

קַח אֶת חֻלְצָתְךָ
קְרַע, וּקְלַע לְחֶבֶל.
קְרַע!
אִם לֹא תִּקְרַע, לֹא תּוּכַל לְהֵחָלֵץ.
תְּלֵה אֶת הַחֶבֶל,
הִתָּלֵה בּוֹ:
יָד אַחַר יָד.

אֱחֹז אֶת הַסּוֹרֵג.
הָסֵט אוֹתוֹ
מַצְמֵץ אֶל הַשֶּׁמֶשׁ.
קַח אֶת הַזְּמַן לְהִתְרַגֵּל
אֱמֹר לְעַצְמְךָ:
אֲנִי בַּחוּץ עַכְשָׁו. אֲנִי יָכוֹל
לָלֶכֶת.

נְעַל נְעָלֶיךָ וּצְעַד
אַל תִּדְאַג, הֵם לֹא רוֹאִים עָלֶיךָ
אֶת הָאָבָק, אֶת שַׂעֲרוֹת הָעֲטַלֵּפִים, אֶת הַקְּרָעִים.
לֵךְ אֲלֵיהֶם.
הֵם לֹא רוֹאִים

מתוך הספר בזווית האַיִן, בהוצאת משיב הרוח, סדרת חוט הכסף (2022)