* (כשאת לבד כל הבוקר)

כְּשֶׁאַתְּ לְבַד כָּל הַבֹּקֶר
עֲקוּרִים הַדְּבָרִים.
כֻּלָּם מוֹשְׁכִים לָךְ אֶת תְּשׂוּמַת הַלֵּב.
אַתְּ נִשְׁכֶּבֶת בַּמִּטָּה, יְכוֹלָה שָׁעוֹת לְהַקְשִׁיב לַלֵּב
מְדַבֵּר עִם הַשְּׁכֵנִים כְּשֶׁדַּלְתָּם סְגוּרָה
מִפָּנַיִךְ, כִּמְעַט כְּמוֹ אַתְּ הַסְּגוּרָה לְעַצְמֵךְ.

הַפּוֹעֲלִים בַּחוּץ לֹא מַפְסִיקִים לְבַצֵּעַ פְּעֻלּוֹת,
הַשָּׁכֵן נִתְקָע מִחוּץ לַדֶּלֶת. הַפּוֹרֵץ דּוֹפֵק חָזָק
בְּתוֹךְ הָרֹאשׁ שֶׁלָּךְ
וְהַזִּמְזוּם הָעִקֵּשׁ שֶׁל הַמַּכְשִׁיר
סוֹפֵג מִמֵּךְ אֶת הַתִּקְוָה לָקוּם מֵהַמִּטָּה.
וּלְבַסּוֹף, כְּשֶׁתָּקוּמִי, הַטֶּלֶוִיזְיָה תְּדַבֵּר יוֹתֵר מִדַּי.
מִלִּים יִנְחֲתוּ עָלַיִךְ מִכָּל הַכִּוּוּנִים.
אֱלֹהִים, אֵלּוּ לֹא
הַמִּלִּים שֶׁלָּךְ. זֶה זָר מִדַּי.
תִּפְתְּחִי מַחְבֶּרֶת תַּתְחִילִי לִכְתֹּב מִלִּים,
אַךְ כָּל מַה שֶּׁתִּשְׁמְעִי זֶה אֶת הַמֹּחַ שֶׁלָּךְ סוֹרֵק
מַחְשָׁבוֹת, בִּקּוֹרוֹת, שְׁאִילַת שְׁאֵלוֹת

וּמִתּוֹךְ כָּל הָרַעַשׁ שֶׁבּוֹעֵט בְּתוֹכֵךְ שֶׁבּוֹעֵט
בַּחוּץ לֹא תִּמְצְאִי מִלָּה אַחַת לְהֵאָחֵז
מִלְּבַד אַהֲבָה.
וְאָז תְּחַכִּי לוֹ שֶׁיַּחְזֹר,
שֶׁיִּפְתַּח אֶת הַלֵּב שֶׁלָּךְ לַשֶּׁקֶט.
תֵּדְעִי בִּפְנִים שֶׁיּוֹם יָבוֹא וְתִצְטָרְכִי סִבָּה
טוֹבָה יוֹתֵר לְהֵאָחֵז.