נָכוֹן; מִשְׁתַּנֶּה, חוֹלֵף, לֹא מְהֵימָן.
דָּבָר לֹא יִשָּׁאֵר לְתָמִיד
מִשְׁעֶנֶת קָנֶה רָצוּץ אֲנַחְנוּ
זֶה עֲבוּר זֶה. הַצּוּף תּוֹסֵס
הַיָּדַיִם נִפְתָּחוֹת לְחִבּוּק שֶׁנִּפְרַם.
וּבְכָל זֹאת, הַצּוּף, הַחִבּוּק.
כֵּן, אֲרָעִי. גַּם הַהֲבָנָה הַזּוֹ עַצְמָהּ.
אֵין לְהִסְתַּמֵּךְ עַל זֶה. אֵין לִמְסֹר אֶת מִשְׁקַל הַגּוּף
הַמִּתְכַּלֶּה, לְהַשְׁעִין מַרְפֵּק עַל שֻׁלְחָן
וְלֶחִי עַל כַּף יָד בְּטֶרֶם תִּרְעַד.
דָּבָר לֹא מֵבִיא לְסִפּוּק יַצִּיב וְקָבוּעַ
אוּלַי רַק לְאָבִיב אֶחָד; יְדִידוּת, אַהֲבָה, שִׂמְחַת הַכְּתִיבָה.
אֲנִי מְדַמְיֶנֶת אוֹתְךָ עוֹצֵם עֵינַיִם
מוֹשֵׁךְ יָדֶיךָ מֵעִסַּת הָעוֹלָם, נָסוֹג אֶל תּוֹכְךָ.
חֶשְׁבּוֹן כְּבָר לֹא נִסְגֹּר הַיּוֹם עַל זֶה שֶׁקַּמְתָּ וְעָזַבְתָּ
בַּיִת, מִשְׁפָּחָה (אַחֲרֵי הַכֹּל אֲפִלּוּ אַתָּה
מְשַׁחְזֵר אֶת שִׁבְרֵי יַלְדוּתְךָ).
עַכְשָׁו תִּרְאֶה אוֹתִי, מְפַחֶדֶת עַד אֵימָה וַעֲדַיִן
מְתַרְגֶּלֶת בַּהֲלִיכָה. מְלַמֶּדֶת אֶת עַצְמִי
לְהַנִּיחַ כַּף רֶגֶל רוֹעֶדֶת עַל אֲדָמָה מִתְנוֹעַעַת
בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה.
מתוך הספר אם כל זה ממש, בהוצאת טנג׳יר (2022)
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
