* (ועכשיו כבר קיץ)

וְעַכְשָׁו כְּבָר קַיִץ
וְאַתָּה בְּפִנָּה רְחוֹקָה מְחַכֶּה לַסְּתָו
שֶׁיַּתִּיר אֶת פְּגִיעוּתְךָ.
תַּחַת עֵינָיו שֶׁל הָאוֹר הַבּוֹהֵק הַזֶּה
אֵינֶנִּי מְפַחֶדֶת לְהָנִיחַ לְצִדְּךָ אֶת עִצְּבוֹנוֹתַי.
בּוֹא אֵלַי קָרוֹב כְּמוֹ הָיִינוּ פֶּרַח וּפַרְפַּר
זֹאת רַק הָרוּחַ שֶׁפִּזְּרָה אֶת זְרָעֶיךָ
עוֹד מְעַט נִצְמַח לְאִטֵּנוּ וְנַהֲפֹך
לְשׁוֹשַׁנַּת עָלִים לְבָנָה.