כאשר קהילה מגיעה לפרשת וישלח בסבב קריאת התורה, ולעיניה מתייצב סיפור אונס דינה – רבות ורבים חשים כי אי אפשר לעבור עליו בשתיקה.
התגובה הטבעית, המוסרית והחינוכית היא לבקש התייחסות, הכרה ועמידה לצד הנפגעת – המקראית והעכשווית כאחת.
אחת הדרכים לעשות זאת היא לקיים טקס קהילתי, שמביע סולידריות עם דינה מן המקרא – ודרכה גם עם נפגעות ונפגעים בני זמננו.
כאן נפרשת הצעה ליצירת טקס קהילתי רגיש ומשמעותי, שמטרתו להרחיב את המודעות לפגיעות מיניות, ולהנכיח את הצורך הדחוף ביצירת מרחב בטוח ומוגן לכולן ולכולם.

אזהרת טריגר

Trigger Warning

התוכן שלפניך עשוי להיות קשה לקריאה ומעורר רגשות של עצב וכאב.
אפשר לבחור לדלג ואפשר לבחור לעצור באמצע הקריאה.
מומלץ להקשיב לעצמך בזמן הזה.

מבנה הטקס

הטקס כולל פתיחה, שיאו בהדלקת נרות ולאחר מכן חתימה. ההנחה היא שקיומו של הטקס הוא בסמוך לקריאת פרשת ״וישלח״. אם הטקס מתקיים מסיבה כלשהי בזמן אחר בשנה, יש להתאים את מיסגורו.

פתיחה: נאספנו יחד, כדי להעיד שדינה איננה לבד

[הצהרה למעגל הקהילתי, ומעבר לפניה ישירה אל דינה באשר היא]

סיפורה של דינה ייקרא ברחבי העולם היהודי בפרשת השבוע בשבת הקרובה. זהו סיפור של פגיעה מינית, עינוי ושתיקה.
אנו בקהילת / קבוצת / חבורת ______________ בחרנו להתכנס פה יחד, כדי להעיד שדינה איננה לבד. אנו ניצבים כאן כדי לומר לה שאנו איתה, שומעים את תיאור מעשה האונס, כואבים עימה ודואבים את הנבלה הזו. אנו מביעים סולידריות אל מול עוולות שנעשו, ומקשיבים לכאבים שהוחרשו. אנו מכירים ושותפים במכות שאת נושאת, דינה. בתוכנו את יושבת. אשר קרה אותך – קרה לך. אשר קרה אותך – מטלטל אותנו עד היום, ולא ניתן להד צעקתך להימחק.

בהתכנסות שלנו כעת נשמיע את קול הכאב, נהיה קשובים לסיפורך, דינה.
נכיר בפגיעה, נציע לה הכרה, נפלל לכונן בתוכנו ברית של מוגנות ואחווה, ונחתום בשאיפה לשינוי ולתקווה.

הצעה לשיר:

דינה | אורית קלופשטוק

שְׁתִיקָתָהּ קוֹרַעַת אֶת הַיָּם
מְבַקַּעַת אֶת קִירוֹת הַבַּיִת
עוֹצֶרֶת אֶת הַזְּמַן
עוֹלָה כְּאֵד

עוֹלָה כְּהֵד
כַּדּוּר הָרַעַם בֵּין רַגְלֶיהָ
מִבֶּטֶן אִשָּׁה לְבֶטֶן אִשָּׁה
הֶדֶף שְׁתִיקָתָהּ.

אכן, קול זעקתה של דינה לא נשמע. רק הֶדֶף שְׁתִיקָתָהּ.
יעקב אביה אולי כאב אך החריש, אחיה של דינה הובילו נקמה קשה, ואנו פה חוזרים לכאב, מכירים בפגיעה עצמה.
משמיעים את השתיקה הרועמת. שתיקתה הכואבת של דינה המקראית, ושל נפגעות ונפגעים בדורות שאחריה.
בדור שלנו נוספו כאבים של פגיעות שאירעו בזוועות השבעה באוקטובר, שכללו פגיעות קשות, ופעמים רבות גם שתיקה עולמית מחרישה.
בתוך האלם, נציע אחווה והקשבה. אנו עדות ועדים ומאזינים לקול המבקש הכרה, לקול המבקש להישמע לקול שלנו שיאמר: פציעתך קורעת את ליבנו.

בעומדנו כאן, נבקש להכיר גם בפגיעות ברורות וחדות הניכרות לעין, וגם בפגיעות שקטות המתרחשות במרחבים ביתיים וקרובים.

נקבל על עצמנו, שאם תגיע עדות אלינו, פשוט נקשיב.
לא נציב עומס שאלות, כמתואר בשיר, כעין חקירה,
ולעומת המעבר במקרא משתיקה לנקמה בסיפור דינה –
אנו נציע הכרה. נקבל על עצמנו את כוחה החשוב של העדות.

[אם יש סיפור אישי בקהל, כדאי לשלבו כעת, בהתאם להכנה מתאימה ומלווה על ידי דמות מקצועית]

הדלקת נרות שבת דינה:

"וְשִׁכְחָה אוֹתִיּוֹת חָשְׁכָה וּזְכִירָה הוּא אוֹר.
וְרֶמֶז: וּרְאִיתֶם וּזְכַרְתֶּם…"
(שפת אמת, בראשית, מקץ י׳:ד׳)

נדליק יחד את אור הזיכרון. כמו בשפת אמת, שקושר בין אור שעולה בבוקר, לבין הזיכרון.
לזכור כעת, את שאירע בעבר. לזכור בעתיד את שהתחייבנו כעת.

שמור וזכור. עשה ולא תעשה. עבר, עתיד והווה.
זכור את הפגיעות. זכור את הכאב. זכור את הקושי בסביבה להגיב לכאב. את האלם, את השתיקה.

שמור את הפרטים ואת החברה. עזור לנו לקבוע סייגים וכללים. עזור להקשיב ולא להשתיק או להדחיק. 

עזור לנו למנוע את הפגיעות בעתיד, ושלח כוחות לכל התמודדות עם פגיעות בעבר. 

[…] אשר קדשנו, וציוונו, להדליק נר של מוגנות. להאיר את הרגישות. להציע הכרה ותקווה. 

[אפשר להשמיע או לשיר יחד את מה שלומך אחות]

סיום:

בחלק המסיים את ההתכנסות שלנו יחד, נציע סבב שיתופי, ספונטני, של השלמת המשפט:
"דינה, אנחנו רוצים להגיד לך ש…", או "דינה, אנו פה, בקהילה שלנו, מקבלים על עצמנו ש…".

על פגיעות שנעשו מבית ומחוץ, על אלו שהוכרו ואלו שטרם, על הידועים לנו ועל שאינם –
התכנסנו להושיט יד של הזמנה להקשבה.
יהי רצון שבזכות סיפורה של דינה – נגביר את הרגישות, את הזהירות. נזכור ונשמור.
נחתום בשירת האמנם, מאת לאה גולדברג.

אפשר להעזר במבנה התכנסות דינה 2023. לחצו כאן>>
אפשר להעזר בתפילות מההתכנסות ברחוב דינה 2024. לחצו כאן>>