Sitting on the sidewalk curb
in Jerusalem’s early morning
silence, more silent than ever
before as now
the city wakes up
to passing thoughts of bad dreams
on her roads bread trucks
slice between pain and insomnia
wafting vapors of baked
ḥallah-bread and comfort that
we are still here and promptly
remembering a name
or two
of the abducted faces
on the posters we hung with clothespins
that pinch the eyelids as a tear
rolls down alongside a shred of torn singlet
an undone shirt and trousers stained
with blood we wait for the sun’s light
to dry out every anxiety
even before she rises to her zenith at noon
we will practice standing upright
to face the mourning.

יוֹשֵׁב עַל שְׂפַת הַמִּדְרָכָה
בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל לִפְנוֹת בֹּקֶר
שֶׁקֶט, יוֹתֵר שֶׁקֶט מֵאֵי
פַּעַם זֶה עַכְשָׁו
הָעִיר מִתְעוֹרֶרֶת
אֶל תּוֹךְ שַׂרְעַפֵּי חֲלוֹם
רַע בִּכְבִישֶׁיהָ מַשָּׂאִיּוֹת הַלֶּחֶם הָרִאשׁוֹן
פּוֹרְסוֹת בֵּין כְּאֵב לִנְדוּדֵי
שֵׁנָה מַעֲלוֹת אֵדֵי פַּת
חַלָּה אֲפוּיָה וְנֶחָמָה שֶׁעֲדַיִן אָנוּ
כָּאן וּמִיָּד נִזְכָּרִים בְּשֵׁם
אוֹ בִּשְׁנַיִם
מֵהַפָּנִים הַחֲטוּפוֹת
עַל הַכְּרָזוֹת שֶׁאָנוּ תּוֹלִים וְאֶטֶב
צוֹבֵט בִּקְצֵה הָעַיִן דִּמְעָה
נִמְשֶׁכֶת מַטָּה לְצַד בְּדַל גּוּפִיָּה וְחֻלְצָה
פְּרוּמָה וּמִכְנַס מֻכְתָּם
בְּדָם מַחְכִּים לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ
שֶׁתְּיַבֵּשׁ וְתָסִיר כָּל דְּאָגָה עוֹד
לִפְנֵי שֶׁעָלְתָה לְהָאִיר בְּצָהֳרַיִם
כְּבָר נִתְאַמֵּן לַעֲמֹד זְקוּפִים
אֶל מוּל הָאֵבֶל.