ניסוי

נַגִּיד שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים לָךְ שֶׁהָאַהֲבָה הַגְּדוֹלָה שֶׁלָּךְ
(זֹאת שֶׁהַשְּׂרִיטוֹת שֶׁלָּכֶם נִפְגְּשׁוּ, בַּצָּבָא),
שֶׁרָצָה בָּךְ כָּל כָּךְ וְלָכֵן לֹא רָצִית כִּי לֹא הֶאֱמַנְתְּ,
כִּי נִפְגַּעְתְּ עוֹד קֹדֶם וְשָׁמַרְתְּ עַל עַצְמֵךְ וְעָלָיו
(מִמֵּךְ) –

מִי שֶׁהָיָה הֶחָבֵר הֲכִי טוֹב שֶׁלָּךְ,
וּבָחַרְתְּ לֹא לְהַשְׁאִיר אֶת זֶה כָּךְ אָז הָלַכְתְּ
וְהִשְׁאַרְתְּ גַּלְמוּדִים אוֹתוֹ וְאוֹתָךְ –
רוֹעֲדִים, בּוֹדְדִים, מְגַמְגְּמִים אֶת כָּל הַקְּשָׁרִים הַבָּאִים, מְגַשְּׁשִׁים, רְעֵבִים.

נַגִּיד שֶׁהָיִית חוֹזֶרֶת אֵלָיו שָׁנִים אַחֲרֵי, וְגַם אָז לֹא הָיָה מֻצְלָח.
נַגִּיד שֶׁמָּחַקְתְּ אוֹתוֹ לְתָמִיד, לִפְנֵי שֶׁבָּחַרְתְּ אֶת הַבְּחִירָה הַסּוֹפִית,
וְאָז הוּא הֵגִיחַ וּבִקֵּשׁ חֲזָרָה
וְסֵרַבְתְּ.

נַגִּיד שֶׁאַחֲרֵי שֶׁסֵּרַבְתְּ הִתְחָרַטְתְּ בְּכָל הַחֲלוֹמוֹת שֶׁלָּךְ,
וְכָתַבְתְּ בְּכָל סַדְנָאוֹת הַכְּתִיבָה אֵיךְ כַּעֲבֹר שָׁנִים תֵּרָאֶה הַפְּגִישָׁה,
וְנִזְכַּרְתְּ בּוֹ בְּשִׁיר שֶׁהִבְלִיחַ פִּתְאוֹם, וְרָאִית אוֹתוֹ
לִפְעָמִים מְבַצְבֵּץ נְמָשִׁים זוֹהֲרִים מִתּוֹךְ שִׂיחַ, יֶלֶד, נַעַר,
אִשָּׁה.

נַגִּיד שֶׁחָלַמְתְּ שֶׁהוּא אִתָּךְ וְצִלְצוּל טֶלֶפוֹן בְּכַמָּה דַּקּוֹת לִפְנֵי חֲצוֹת הֶחֱרִיד אוֹתָךְ
מִשַּׂרְעַפַּיִךְ וְהֵעִיר, וְשׁוּב הֵבַנְתְּ: זֶה לֹא הוּא, לֹא יָשׁוּב!
וְהִבַּטְתְּ בְּעֶצֶב מַכְמִיר בַּסְּלָעִים וּבָעִיר.

נַגִּיד שֶׁהָיִית מִתְחַנֶּנֶת אֵלָיו שֶׁיָּשׁוּב, וְהִקְשָׁה אֶת לִבּוֹ,
גַּם כְּשֶׁשָּׁלַחְתְּ לוֹ אֶת מָה שֶׁכָּתַבְתְּ אוֹדוֹתָיו, חוֹסֶכֶת מִמֶּנּוּ את תְּגוּבוֹת
הַמַּנְחִים בְּכָל הַסַּדְנָאוֹת שֶׁאָמְרוּ: "דְּמוּת טוֹבָה,
עוֹבֶרֶת הֵיטֵב, קוֹל אוֹתֶנְטִי, אֲמִתִּי, תְּפַתְּחִי אוֹתָהּ עוֹד".
וּלְרֶגַע לֹא הִפְסִיקָה הַבֶּרֶךְ לִרְעֹד.

נַגִּיד שֶׁהוּא לֹא הֵגִיב לְשׁוּם הוֹדָעה.
נֶעֱלַם. הִתְפּוֹגֵג.
פּוּף!

‏נַגִּיד שֶׁמִּישֶׁהוּ אַחֵר הָיָה מֶפְלַרְטֵט אִתָּךְ, וְהָיִית מְבִינָה
בְּאִבְחַת הָרֶגַע שֶׁדַּי לָךְ וְרַק שֶׁכְּמוֹתוֹ אַתְּ רוֹצָה –
קֶשֶׁר טוֹטָאלִי, רוֹאֶה וְלֹא מִתְפַּשֵּׁר.

נַגִּיד שֶׁבִּקַּשְׁתְּ בִּדְמָעוֹת מְתוּקוֹת מוּל מָקוֹם מָלוּחַ שֶׁאֵלָיו בָּאת לִבְכּוֹת,
שֶׁאִם אֵי פַּעַם בִּכְלָל יִקְרֶה מַשֶּׁהוּ קָרוֹב, אַתְּ בּוֹחֶרֶת בָּרַע לְתִפְאֶרֶת
כְּמוֹ שֶׁהָיָה. וְאִתּוֹ.

נַגִּיד שֶׁשְּׁבוּעַיִם אַחֲרֵי הָיִית מְקַבֶּלֶת בְּשׂוֹרָה שֶׁזֶּה הוּא שֶׁחוֹלֶה,
וְאֵין רְפוּאָה וְעַכְשָׁו כַּנִּרְאֶה הוּא יֵאוֹת לְדַבֵּר (כָּל עוֹד הוּא יָכוֹל)
וְאוּלַי גַּם לְהִפָּגֵשׁ
וּלְרֶגַע יִקְפֹּץ בָּךְ הַכֹּל, מִתְרַגֵּשׁ
וְטוֹבֵעַ מִבְּכִי –

תִּשְׁמְרִי עַל עַצְמֵךְ! וְרָצוּי שֶׁתֵּלְכִי
‏(בְּתוֹר בַּת הַזּוּג שֶׁלּוֹ לְבֵית הַחוֹלִים,
כִּי רוֹפְאִים מִתְרַשְּׁמִים מִזּוּגוֹת בְּשֵׁלִים,
לְמָשָׁל – יִתְרַשְּׁמוּ שֶׁהוּא לֹא לְבַדּוֹ וְכָךְ יִתְקַבֵּל
לְטִפּוּל חַדְשָׁנִי וְחָסוּי) –

הַאִם תִּהְיִי מוּכָנָה לְהִשְׁתַּתֵּף בַּנִּסּוּי?

* מתוך הספר את לא לבד, בהוצאת עיתון 77.

>״יש דברים שאי-אפשר ללמוד מאחרים״ – ראיון עם המשוררת חלי טל שלם, במדור גלוית עיניים במגזין גלויה