דממת אלחוט

א.

אִם יֵשׁ אֱלֹהִים, הֲבִיאוּהוּ לְכָאן
שֶׁיִּפְסַח עַל בָּתִּים, שֶׁיִּרְאֶה אֶת
הַדָּם. כּוֹחוֹתֵינוּ
מְחַלְּצִים לְבַדָּם

מִישֶׁהוּ פּוֹרֵץ בַּקֶּשֶׁר:
יֵשׁ פֹּה אָדָם?

ב.

חִפַּשְׂתִּיו בֵּין מֹחַ נִקְשֶׁה

וּבֵין פָּנִים רְצוּצוֹת
קְרָאתִיו בְּשׁוֹפָר
שִׁבְרֵי יְבָבוֹת
אַי
אוֹי
אַיֵּה
אַיֵּה

מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם אֲדֹנָי
מִי כָּמֹכָה בָּאִלְּמִים
מִי כָמֹכָה נֶעְדָּר בַּקֹּדֶשׁ
נוֹרָא –

ג.

הַיַּלְדָּה מֵהַקִּבּוּץ הַדְּרוֹמִי
דַבְּרִי:

דַבְּרִי:

דַבְּרִי:
"הַהוֹרִים שֶׁלִּי נֶחְטְפוּ
הַחוֹל נִתַּז בִּי וּמַכְאִיב. אַתָּה
מַקְשִׁיב?"

אֵיךְ אָשִׁיב לְרוּחַ פָּנֶיהָ
אִמָּא תָּבוֹא, אוֹ הַחוֹל
יַחְמוֹל וְיַאֲבִיב, כְּשֶׁאִישׁ
לֹא יָשׁוּב
וְאִישׁ אֵינוֹ מֵשִׁיב