בְּשָׁעָה שֶׁהִיא מִתְעַבֶּרֶת הִיא נִסְתֶּמֶת, וּכְשֶׁמַּגִּיעָה שְׁעָתָהּ לָלֶדֶת צוֹעֶקֶת וּמְרִימָה קוֹלוֹת.
קוֹל אַחֵר קוֹל, עַד ע' קוֹלוֹת, כְּחֶשְׁבּוֹן הַתֵּבוֹת שֶׁל יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה, שֶׁהוּא שִׁיר שֶׁל מְעֻבֶּרֶת הַזּוֹ, וְהַקַּבָּ"ה שׁוֹמֵעַ אוֹתָהּ, וּמַזְמִין לָהּ (יְשׁוּעָתָהּ),
אָז יוֹצֵא נָחָשׁ אֶחָד גָּדוֹל מִתּוֹךְ הָרֵי חֹשֶׁךְ, וּבָא בֵּין הֶהָרִים פִּיו מְלַחֵךְ בֶּעָפָר, וּמַגִּיעַ עַד אַיָּל הַזֶּה וּבָא וְנוֹשֵׁךְ אוֹתָהּ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם ב' פְּעָמִים.
בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה יוֹצֵא דָּם וְהַנָּחָשׁ לוֹחֵךְ, בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה יוֹצְאִים מַיִם וְשׁוֹתִים כָּל אֵלּוּ הַבְּהֵמוֹת שֶׁבֶּהָרִים, וְהִיא נִפְתַּחַת וּמוֹלִידָה,
וְהַסִּימָן שֶׁלְּךָ ״וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמַיִם״, וְכָתוּב ״וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם״.

ספר הזוהר, חלק ג, דף רמט ב)

בְּשָׁעָה שֶׁהִיא מִתְעַבֶּרֶת נִסְתֶּמֶת. גּוֹעָה, מְטִילָה קוֹלוֹת, קוֹל אַחַר קוֹל.
שִׁירָתָהּ שֶׁל מְעֻבֶּרֶת זוֹ. שׁוֹמֵעַ לָהּ, מִזְדַּמֵּן אֶצְלָהּ. מִיָּד הוּא מוֹצִיא נָחָשׁ גָּדוֹל מִתּוֹךְ הָרֵי חֹשֶׁךְ וּבָא בֵּין הֶהָרִים, וּפִיו מְלַחֵךְ וְנוֹשְׁכָהּ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם יוֹצְאִים מַיִם וְשׁוֹתִים כָּל הַבְּהֵמוֹת וְהִיא נִפְתַּחַת.

גָּעִיתִי וְהֵטַלְתִּי קוֹלוֹת, קוֹל אַחַר קוֹל, שִׁבְעִים קוֹלוֹת, וְשָׁמַעְתָּ לִי וְנִזְדַּמַּנְתָּ אֶצְלִי וְהוֹצֵאתָ נָחָשׁ גָּדוֹל מִתּוֹךְ הָרֵי הַחֹשֶׁךְ וּבָא בֵּין הֶהָרִים וּפִיו לָחַךְ וּנְשָׁכַנִי בְּאוֹתוֹ מָקוֹם וַיֵּצְאוּ מַיִם וְשָׁתוּ כָּל הַחַיּוֹת כֻּלָּם וְנִפְתַּחְתִּי.

גּוֹעָה וּמְטִילָה קוֹלוֹת וְנִסְתֶּמֶת וְשׁוּב גּוֹעָה וְנִסְתֶּמֶת מַשְׁמִיעָה שִׁירָה וְנִסְתֶּמֶת וְאַתָּה שׁוֹמֵעַ לִי וּמִזְדַּמֵּן לִי נִסְתֶּמֶת וְיוֹצֵא נָחָשׁ גָּדוֹל נִסְתֶּמֶת וְנוֹשְׁכֵנִי נִסְתֶּמֶת בְּאוֹתוֹ מָקוֹם נִסְתֶּמֶת וְיוֹצְאִים מַיִם וַאֲנִי נִפְתַּחַת וְיוֹלֶדֶת. הוּא בָּא וְנָשַׁךְ אוֹתִי בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שְׁתֵּי פְּעָמִים פַּעַם רִאשׁוֹנָה הוּא לָחַךְ וּפַעַם שְׁנִיָּה יָצְאוּ מַיִם וְהוּא שָׁתָה וְנִפְתַּחְתִּי.