לדבר גלויות על שירי פרידה

אֶבֶן קוֹרֶמֶת עוֹר וּוְרִידִים / וְהוֹפֶכֶת אָדָם.

יוֹתֵר קַל לִבְלוֹעַ צָרוֹת כְּשֶׁיֵּשׁ מָרָק

כְּשֶׁאֲנִי חֲרֵדָה מֵהַמָּוֶת הָאוֹרֵב לְפִתְחִי / בִּזְרוֹעוֹתָיו הַגְּדוֹלוֹת, הַמְּגֻשָּׁמוֹת, / מְאַיֵּם לְחַבֵּק אוֹתִי

וּכְכָל שֶׁהַזְּמַן עוֹבֵר / אַתְּ לֹא חֲסֵרָה פָּחוֹת / אֶלָּא יוֹתֵר

הָאֲדָמָה הִיא אִמִּי: / הַשָּׁמַיִם אָבִי: / וְכָל הַכּוֹכָבִים אַחְיוֹתַי וְאַחַי: / בְּוַדַּאי.

עָזַבְתִּי אֶת בֵּיתִי: / כְּפָרִי: הַסְּפָרִים: רָזַי הַמּוּטָלִים / אֶת הַהוֹרִים וְהָאַחִים / אֶת מַטָּעֵי הַתַּפּוּחִים:

וְרַק כַּעֲבוֹר כַּמָּה רְגָעִים אָמַרְתָּ: / "אַתָּה רוֹאֶה, אַתָּה יָכוֹל / לְבַד. אַתָּה לֹא צָרִיךְ אוֹתִי".

אַהֲבָתֵנוּ הָיְתָה צְעִירָה / קוֹדַחַת וְסוֹעֶרֶת / כְּמוֹ עוֹנוֹת מַעֲבָר.

הַסּוֹף הִגִּיעַ / עָרוּךְ וּמוּכָן / מְתֻקְתָּק וּמְצֻחְצָח / מֻקְפָּד. לְלֹא רַחֲמִים

ד”ר מוטי זעירא והרבה שירה לוין בדברי הקדמה לאסופת "אותיות נשמה" מן הזמר העברי שבידה לתת מבע למה שאין לו ביטוי, ונועדה להיות כלי למובילי ולמובילות טקסי אזכרה.

וְרַק הַטַּל מַמְשִׁיךְ בִּטְלִילוּתוֹ/ וְהַמַּיִם הָרוֹתְחִים מַמְשִׁיכִים בְּהֶמְיָתָם

וּבְאַשְׁמֹרֶת לַיְלָה שָׁחֹר / הוֹרָיו הִגִּיעוּ לִפְנוֹת בֹּקֶר / וְלֹא הָיָה אוֹר

אֲנִי פּוֹסַעַת בֵּין הַחֲדָרִים / בּוֹלֶשֶׁת אַחַר סִימָנֵי הַפֵּרוּק, גָּלוּת הָרָהִיטִים / מְחַפֶּשֶׂת סִימָנִים בַּבַּיִת

זֶה כּוֹאֵב / גַּם אִם יֵשׁ בָּהּ חֶסֶד / כְּמוֹ אֶבֶן לְבָנָה וּשְׁבוּרָה כְּמוֹ כַּלָּה לְבוּשָׁה אָדֹם וּמַלְמָלַת* מִלִּים

הָאִישׁ שֶׁל הַשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה / הִתְרִיעַ שֶׁאֵין אֶצְלוֹ מַצִּיל / וְחָשַׁבְתְּ שֶׁמָּה כְּבָר יִקְרֶה / בְּכָזֹאת שְׁלוּלִית וְעַד עַכְשָׁו וְעַכְשָׁו וּמֵעַכְשָׁו / אַתְּ חוֹלָה בְּאַהֲבָה כְּרוֹנִית

וַאֲנִי, / נוֹתַר עַל הָרָצִיף טוֹבֵל בֶּעָבָר / מַבִּיט בַּעֲבוֹתוֹת שֶׁנִּמְתָּחוֹת / עַד אֵלָיו.

אֲנִי לֹא זָקוּק לָךְ / כִּמְעַט / כָּל יוֹם יֵשׁ / גְּדִילָה / אֲנִי מַרְגִּישׁ מַמָּשׁ / כִּמְעַט סָבִיר

הַאִם אָשׁוּב לִהְיוֹת מִי שֶׁהָיִיתִי / אוֹ שֶׁמָּא הִגַּעְתִּי אֶל הַתַּחֲנָה הַסּוֹפִית? / זָכוּר לִי כֵּיצַד נֶעֶצְרוּ הָרַגְלַיִם / בַּמִּשְׁעוֹל הַצַּר וְאַהֲבָה נִסְּתָה אוֹתִי.

אַחֲרֵי הַפְּרֵדָה / הָיָה הַקּוֹל בִּמְקוֹם הַגּוּף. / אַחַר־כָּךְ הָפַךְ לְתַמְצִית בְּדַרְגָּה שְׁנִיָּה, / כְּמוֹ הַרְחָקַת עֵדוּת, מַמָּשׁוּת גְּנוּזָה / אוֹ טְיוּטָה הַמְּנַסַּחַת אוֹתְךָ / בִּלְעָדֶיךָ, / מִתּוֹךְ עָצְמַת הַהַכָּרָה.

לְשׁוֹשַׁנִּים שֶׁל פֶּלֶא / בֶּאֱמֶת שָׁרָשִׁים שֶׁל שָׁמַיִם / חוֹצְבִים בְּךָ / אַהֲבָה.

צַעַר הַכִּמְעַט פּוֹגֵעַ בִּי/ בְּכָל פְּנִיָּה

אֶת הַחֲבָקִים הָרֵיקִים שֶׁהִשְׁאַרְתְּ אֲנִי מְמַפָּה וּמְקַפֶּלֶת לִפְרָחִים לְבָנִים. / אַתְּ שָׁבָה לִגְדֹּל, מְלֵאַת כֹּח.

גם יָפְיִי נָשַׁר. הַסִּימָנִים הֵנֵצוּ / כְּבָר בַּחֹרֶף. אַהֲבָתְךָ שֶׁקָּפְאָה לְלֹא רְמָזִים מַטְרִימִים,

תָּחַבְתָּ מִמְחָטָה לְכַף יָדִי וְאָמַרְתָּ: / "אִם תִּתְגַּעְגְּעִי –  / תָּרִיחִי אֶת הַמִּמְחָטָה"  / וְכָךְ לִמַּדְתָּ אוֹתִי מַהוּ / כְּאֵב פְּרֵדָה.