פדיון הבן – הצעה לברכת ההורים לבנם בעת פדיונו

הצעה לברכת ההורים לבנם בפני הכהן הפודה והקהל הנוכח בעת פדיון הבן. את ההצעה חיברו חן דרעי וגבריאל אבן-צור. הורים לתינוק בכור המקיימים את טקס פדיון הבן מוזמנים לעשות שימוש בנוסח המשלב פסוקים ומילים אישיות לכדי הודאה בנס הלידה והודיה על הקיים ועל נתיב ההורות הנפתח ונתון בידיהם.

פדיון הבן הוא טקס הקרוב במשמעותו לטקס הביכורים הידוע יותר, שהיה נהוג בזמן המקדש. בשני המקרים, מתבקש האדם להביא למקדש את בנו הבכור או את הפירות הראשונים של השנה ולהעניקם במתנה למקדש, בין אם באופן סימבולי או ממשי. טעם הבאת הביכורים מפורש בתורה כהודיה לאל על רוב הטוב שהשפיע. בספר דברים, פרק כו, אנו קוראים את פרטי טקס הביכורים בתקופת המקדש, שכללו הודייה, הכרה בעובדה שהארץ מושאלת לנו ולכן אל לנו לחשוב ש"כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה", וסיפור השתלשלות האירועים שהביאו אותנו מהעבדות במצרים עד ארץ ישראל.

התורה לא פירטה את פרטי הטקס של פדיון הבן, על אף שבמהותו מדובר בטקס בעל מסר דומה. כך, למשל, כותב בעל ספר החינוך:

משורשי מצווה זו, שרצה ה’ יתברך לזכותנו לעשות מצוה בראשית פריו, למען דעת כי הכל שלו, ואין לו לאדם דבר בעולם רק מה שיחלק לנו ה’ יתברך בחסדיו. ויבין זה בראותו, כי אחר שיגע האדם כמה יגיעות וטרח כמה טרחים בעולמו, והגיע לזמן שעשה פרי, וחביב עליו ראשית פריו כבבת עינו, מיד נותנו להקב"ה, ומתרוקן רשותו ממנו ומכניסו לרשות בוראו.

ספר החינוך, מצווה יח

דוד פלאי שלנו נולד לאחר צפייה רבה ומסע פוריות ארוך. לפיכך, כאשר זכינו לקיים את מצוות פדיון הבן, רצינו להוסיף על הטקס כמה מילים שיהדהדו את המרכיבים המרכזיים של טקס הביכורים: הודייה והכרה בנס הפרטי שלנו ובעובדה שילד זה אינו שייך "לנו" כי אם לעצמו ולבוראו. כמו בטקס הביכורים, רצינו לתת ביטוי למסע האישי שלנו מאפלה לאורה. עשינו זאת, תוך התכתבות עם המקורות ובפרט עם דברים כ"ו;

ברכת ההורים מפדיון הבן של דוד פלאי בן חן דרעי גבריאל אבן-צור, מוצ"ש פרשת ׳ויחי׳, אור לי"ח טבת תשפ"א:

וְהָיָה כִּי תָּבֹאוּ אֶל הַהוֹרוּת אֲשֶׁר ה' אֱ־לֹהֵיכֶם בֵּרַךְ אֶתְכֶם בָּהּ, וְהֵקִים ה' אֱ־לֹהֵיכֶם אֶת בְּרִיתוֹ בֵּינוֹ וּבֵינֶךָ, וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, לְדֹרֹתָם, לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵֹא־לֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ. וְלָקַחְתָּ אֶת בִּנְךָ בְּכוֹרְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ:

הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱ־לֹהֵינוּ כִּי זָכִינוּ לַזֶּרַע אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבוֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ. וּבָאתִי אֶל הַכֹּהֵן פֶּן אֶשְׁכַּח אֶת הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי וָאֹמַר בִּלְבָבִי: כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה. כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ זֶרַע לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתֵינוּ כַּיּוֹם הַזֶּה.

וְאַתָּה בְּנִי בְּכוֹרִי, שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, אִמְּךָ וְתֹאמַר לָךְ: בְּרֵאשִׁית אַהֲבָתֵנוּ, עֲצָרָנוּ ה' מִלֶּדֶת, וַנִּזְעַק אֶל ה' בַּצַּר לָנוּ, וַנַּעַל לַמָּקוֹם אֲשֶׁר בָּחַר, הוּא צִיּוֹן, וַיַּעְתֵּר הַקָּהָל בַּעֲדֵנוּ וּבְעַד בֵּיתֵנוּ.

וַיְהִי בִּימֵי הַחֹרֶף, וָאָבֹא אֶל אֵם אָבִי יָקוּט בַּת אֶסְתֵּר, וַתֹּאמֶר עַל עֶרֶשׂ דְּוָי: לַשָּׁנָה הַזֹּאת כָּעֵת חַיָּה אַתֶּם חֹבְקִים בֵּן. וָאֹמַר בְּלִבִּי: נָא זְקֶנְתִּי, אַל תְּכְזְּבִי בְּעַבְדֵךְ. וָאֵלַךְ, וַיַּחֲלֹף חֹדֶשׁ יָמִים, וַתָּנַח יָקוּט בַּת אֶסְתֵּר עַל מִשְׁכָּבָהּ בְּשָׁלוֹם, וּבְיוֹם לֶכְתָּהּ וַיִּתֵּן ה' אֶת רַחֲמָיו, וַיְמַלֵּא (אֶת) חֵן בְּחַסְדּוֹ, וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן. וַנִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ: דָּוִד פֶּלִאי, כִּי אָמַרְנוּ עֵת דּוֹדִים בָּאָה לְפִתְחֵנוּ וּפְלָאִים עָשָׂה לָנוּ אֱ־לֹהֵינוּ.

וְהִנֵּה עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי זָכַר ה' אֶת עֳנִי עַבְדּוֹ וְשָׁמַע זַעֲקַת שִׁפְחָתוֹ. וּבָאתִי אֶל הַכֹּהֵן לְהַנִּיחַ אֶת כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי לִפְנֵי ה' אֱ־לֹהָי, לְהוֹדוֹת עַל הַחֶסֶד, לְבָרֵךְ עַל הַנֵּס וְלִשְׂמֹחַ בְּכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ ה' אֱ־לֹהֵינוּ. מָה אָשִׁיב לְךָ וְהַכֹּל שֶׁלָּךְ, לְךָ שָׁמַיִם אַף אֶרֶץ לָךְ, וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאנֶךָ, וַחֲפֵצִים לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ.

וְאַתָּה בְּנִי, קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֵבֵאתִי לָךְ: עוֹלָמְךָ תִּרְאֶה בְּחַיֶּיךָ, וְאַחֲרִיתְךָ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְתִקְוָתְךָ לְדוֹר דּוֹרִים. לִבְּךָ יֶהְגֶּה תְּבוּנָה, פִּיךָ יְדַבֵּר חָכְמוֹת וּלְשׁוֹנְךָ תִּרְחַשׁ רְנָנוֹת, עַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁירוּ נֶגְדֶּךָ, עֵינֶיךָ יָאִירוּ בִּמְאוֹר תּוֹרָה, וּפָנֶיךָ יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, שִׂפְתוֹתֶיךָ יַבִּיעוּ דַּעַת, וְכִלְיוֹתֶיךָ תַּעֲלֹזְנָה מֵישָׁרִים, וּפְעָמֶיךָ יָרוּצוּ לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי עַתִּיק יוֹמִין.

אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

***

* להצעה לטקס השלם, עם שירים ותפילות מאת ההורים והקהל ובהנחיה של הכהן ואף בת זוגו, מוזמנות ומוזמנים להיכנס לקריאת הצעת מגזין גלויה לפדיון הבן – הצעה לטקס בשילוב זוג ההורים והקהל>>

* השתמשתן/ם בהצעות שלנו לטקס? נשמח לקבל עדכונים ותיוגים בכתיבה שלכן/ם על הטקס – #נָחוּגָה / #נחוגה.

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

• מעשרה בנים – גבריאל אבן-צור
• תפילות להריון ולידה
• הליכה במסע הפוריות – הרבנית שרה סגל-כץ
• שירים על פוריות
• שירים על הורות

• לטקס את החיים: מבוא ל"נָחוּגָה" – צוות גלויה
• לבחור לבנות את טקסי חיינו –  מיכל יחיאלי קופנהגן
• חגיגות לידה: ברית הבן וברית הבת – צוות גלויה
• הרהורים על טקס ברית המילה והצעות מעשיות – טל שריאל
• "וְקֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ" – על מתן שמות – שרה פרידלנד בן ארזה
• הצעה לטקס ברית מילה – צוות גלויה
• שמחת הבן וכאב הברית: הצעות לפתרון ביניים ביחס לאתגר הגדול של ברית המילה – רגב בן-דוד
• טקס "ברית יצחק" – צוות גלויה
• לידה כחוויה רוחנית: חזון והצעה לבניית טקס משלך – אלכס ברגר פולסקי
• החופה – כולם התכנסו ובאו לך – חן דרעי

• רוצים לדעת עוד על פדיון הבן? קראו באתר של עתים>>