פדיון הבן: הצעה לברכת ההורים לבנם בעת פדיונו, מאת: גבריאל אבן צור וחן דרעי - מגזין גלויה
תפריט
תפריט

פיוטים, שירים ותפילות בעקבות השבעה באוקטובר

חירות |

Liberté

אסופה דו־לשונית לכבוד פסח תשפ"ה | 2025 ולשחרור החטופים

* כל הרווחים ממכירת העותקים המודפסים קודש למטה החטופים *

פדיון הבן – הצעה לברכת ההורים לבנם בעת פדיונו

ח׳ בשבט תשפ״א 21.1.2021
קו מפריד גלויה

הצעה לברכת ההורים לבנם בפני הכהן הפודה והקהל הנוכח בעת פדיון הבן. את ההצעה חיברו חן דרעי וגבריאל אבן-צור. הורים לתינוק בכור המקיימים את טקס פדיון הבן מוזמנים לעשות שימוש בנוסח המשלב פסוקים ומילים אישיות לכדי הודאה בנס הלידה והודיה על הקיים ועל נתיב ההורות הנפתח ונתון בידיהם.

פדיון הבן הוא טקס הקרוב במשמעותו לטקס הביכורים הידוע יותר, שהיה נהוג בזמן המקדש. בשני המקרים, מתבקש האדם להביא למקדש את בנו הבכור או את הפירות הראשונים של השנה ולהעניקם במתנה למקדש, בין אם באופן סימבולי או ממשי. טעם הבאת הביכורים מפורש בתורה כהודיה לאל על רוב הטוב שהשפיע. בספר דברים, פרק כו, אנו קוראים את פרטי טקס הביכורים בתקופת המקדש, שכללו הודייה, הכרה בעובדה שהארץ מושאלת לנו ולכן אל לנו לחשוב ש"כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה", וסיפור השתלשלות האירועים שהביאו אותנו מהעבדות במצרים עד ארץ ישראל.

התורה לא פירטה את פרטי הטקס של פדיון הבן, על אף שבמהותו מדובר בטקס בעל מסר דומה. כך, למשל, כותב בעל ספר החינוך:

משורשי מצווה זו, שרצה ה’ יתברך לזכותנו לעשות מצוה בראשית פריו, למען דעת כי הכל שלו, ואין לו לאדם דבר בעולם רק מה שיחלק לנו ה’ יתברך בחסדיו. ויבין זה בראותו, כי אחר שיגע האדם כמה יגיעות וטרח כמה טרחים בעולמו, והגיע לזמן שעשה פרי, וחביב עליו ראשית פריו כבבת עינו, מיד נותנו להקב"ה, ומתרוקן רשותו ממנו ומכניסו לרשות בוראו.

ספר החינוך, מצווה יח

דוד פלאי שלנו נולד לאחר צפייה רבה ומסע פוריות ארוך. לפיכך, כאשר זכינו לקיים את מצוות פדיון הבן, רצינו להוסיף על הטקס כמה מילים שיהדהדו את המרכיבים המרכזיים של טקס הביכורים: הודייה והכרה בנס הפרטי שלנו ובעובדה שילד זה אינו שייך "לנו" כי אם לעצמו ולבוראו. כמו בטקס הביכורים, רצינו לתת ביטוי למסע האישי שלנו מאפלה לאורה. עשינו זאת, תוך התכתבות עם המקורות ובפרט עם דברים כ"ו;

ברכת ההורים מפדיון הבן של דוד פלאי בן חן דרעי גבריאל אבן-צור, מוצ"ש פרשת ׳ויחי׳, אור לי"ח טבת תשפ"א:

וְהָיָה כִּי תָּבֹאוּ אֶל הַהוֹרוּת אֲשֶׁר ה' אֱ־לֹהֵיכֶם בֵּרַךְ אֶתְכֶם בָּהּ, וְהֵקִים ה' אֱ־לֹהֵיכֶם אֶת בְּרִיתוֹ בֵּינוֹ וּבֵינֶךָ, וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, לְדֹרֹתָם, לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵֹא־לֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ. וְלָקַחְתָּ אֶת בִּנְךָ בְּכוֹרְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ:

הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱ־לֹהֵינוּ כִּי זָכִינוּ לַזֶּרַע אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבוֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ. וּבָאתִי אֶל הַכֹּהֵן פֶּן אֶשְׁכַּח אֶת הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי וָאֹמַר בִּלְבָבִי: כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה. כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ זֶרַע לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתֵינוּ כַּיּוֹם הַזֶּה.

וְאַתָּה בְּנִי בְּכוֹרִי, שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, אִמְּךָ וְתֹאמַר לָךְ: בְּרֵאשִׁית אַהֲבָתֵנוּ, עֲצָרָנוּ ה' מִלֶּדֶת, וַנִּזְעַק אֶל ה' בַּצַּר לָנוּ, וַנַּעַל לַמָּקוֹם אֲשֶׁר בָּחַר, הוּא צִיּוֹן, וַיַּעְתֵּר הַקָּהָל בַּעֲדֵנוּ וּבְעַד בֵּיתֵנוּ.

וַיְהִי בִּימֵי הַחֹרֶף, וָאָבֹא אֶל אֵם אָבִי יָקוּט בַּת אֶסְתֵּר, וַתֹּאמֶר עַל עֶרֶשׂ דְּוָי: לַשָּׁנָה הַזֹּאת כָּעֵת חַיָּה אַתֶּם חֹבְקִים בֵּן. וָאֹמַר בְּלִבִּי: נָא זְקֶנְתִּי, אַל תְּכְזְּבִי בְּעַבְדֵךְ. וָאֵלַךְ, וַיַּחֲלֹף חֹדֶשׁ יָמִים, וַתָּנַח יָקוּט בַּת אֶסְתֵּר עַל מִשְׁכָּבָהּ בְּשָׁלוֹם, וּבְיוֹם לֶכְתָּהּ וַיִּתֵּן ה' אֶת רַחֲמָיו, וַיְמַלֵּא (אֶת) חֵן בְּחַסְדּוֹ, וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן. וַנִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ: דָּוִד פֶּלִאי, כִּי אָמַרְנוּ עֵת דּוֹדִים בָּאָה לְפִתְחֵנוּ וּפְלָאִים עָשָׂה לָנוּ אֱ־לֹהֵינוּ.

וְהִנֵּה עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי זָכַר ה' אֶת עֳנִי עַבְדּוֹ וְשָׁמַע זַעֲקַת שִׁפְחָתוֹ. וּבָאתִי אֶל הַכֹּהֵן לְהַנִּיחַ אֶת כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי לִפְנֵי ה' אֱ־לֹהָי, לְהוֹדוֹת עַל הַחֶסֶד, לְבָרֵךְ עַל הַנֵּס וְלִשְׂמֹחַ בְּכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ ה' אֱ־לֹהֵינוּ. מָה אָשִׁיב לְךָ וְהַכֹּל שֶׁלָּךְ, לְךָ שָׁמַיִם אַף אֶרֶץ לָךְ, וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאנֶךָ, וַחֲפֵצִים לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ.

וְאַתָּה בְּנִי, קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֵבֵאתִי לָךְ: עוֹלָמְךָ תִּרְאֶה בְּחַיֶּיךָ, וְאַחֲרִיתְךָ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְתִקְוָתְךָ לְדוֹר דּוֹרִים. לִבְּךָ יֶהְגֶּה תְּבוּנָה, פִּיךָ יְדַבֵּר חָכְמוֹת וּלְשׁוֹנְךָ תִּרְחַשׁ רְנָנוֹת, עַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁירוּ נֶגְדֶּךָ, עֵינֶיךָ יָאִירוּ בִּמְאוֹר תּוֹרָה, וּפָנֶיךָ יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, שִׂפְתוֹתֶיךָ יַבִּיעוּ דַּעַת, וְכִלְיוֹתֶיךָ תַּעֲלֹזְנָה מֵישָׁרִים, וּפְעָמֶיךָ יָרוּצוּ לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי עַתִּיק יוֹמִין.

אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

***

* להצעה לטקס השלם, עם שירים ותפילות מאת ההורים והקהל ובהנחיה של הכהן ואף בת זוגו, מוזמנות ומוזמנים להיכנס לקריאת הצעת מגזין גלויה לפדיון הבן – הצעה לטקס בשילוב זוג ההורים והקהל>>

* השתמשתן/ם בהצעות שלנו לטקס? נשמח לקבל עדכונים ותיוגים בכתיבה שלכן/ם על הטקס – #נָחוּגָה / #נחוגה.

ברכת ההורים - פדיון הבן - חן דרעי  גבריאל אבן צור
צילום אילוסטרציה: Peter Oslanec

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

  • רוצים לדעת עוד על פדיון הבן? קראו באתר של עתים>>

רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?

הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם

גבריאל אבן צור הוא אבא ירושלמי, חוקר במכון הרטמן, לומד ומלמד תורה בבתי מדרש שונים.

גבריאל עלה מצרפת ב-2008, מלמד תלמוד, הלכה ומחשבת ישראל בבית המדרש 'תא שמע' ופרסם מאמרים רבים בנושא הגות יהודית בכתבי-עת צרפתיים.

עורכת דין, ירושלמית שנעה בין ירושלים לתל-אביב, מאמינה באלוהים, באדם ובמסורת אבות ואמהות.

פוסטים נוספים מאת גבריאל אבן צור

ח׳ בשבט תשפ״א 21.1.2021
גלויה מארחת
חן דרעי וגבריאל אבן-צור
הצעה לברכת ההורים לבנם בפני הכהן הפודה והקהל הנוכח בעת פדיון הבן. את ההצעה חיברו חן דרעי וגבריאל אבן-צור. הורים לתינוק בכור המקיימים את טקס פדיון הבן מוזמנים לעשות שימוש בנוסח המשלב פסוקים ומילים אישיות לכדי הודאה בנס הלידה והודיה על הקיים ועל נתיב ההורות הנפתח ונתון בידיהם.
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ה 7.4.2025
תפילות מאת
גבריאל אבן צור
הצעה לארבע תפילות המהוות "לשונות נחמה" עבור ליל הסדר.
חדש
  • 1
  • 2
  • 1

אהבתם? מוזמנים לשתף

במילון המונחים של מגזין גלויה כבר ביקרת?

אל״ף בי״ת גלויה – האינדקס שיוביל אותך לנושאים נוספים
שנכתב עליהם במגזין.

גְּלוּיָה היא מגזין מקוון המתקיים כספריה צומחת ומטרתו לְדַבֵּר גְּלוּיוֹת עַל מָה שֶׁכָּמוּס באמצעות הנגשת ידע על זוגיות, הלכה ומיניות, מוגנוּת, טקסי חיים עבור שלבים שונים בחיי היחידאות והיחד. כל זאת לצד שירים, ראיונות אישיים, תפילות, מסות ופרוזה המעניקים שאר רוח בנוסף למאמרים שבאתר.
במגזין רשומות רבות מאת כותבות וכותבים מגוונים השותפים לקול הרחב במרחבי הדעת.