כציפור בודד על גג

מֵעֵבֶר קִירוֹת חַדְרִי הָאָפוּל
הָאֲדָמָה סוֹפֶגֶת קוֹלוֹת גֶּשֶׁם
אֲנִי מַקְשִׁיבָה לְחִלְחוּל הַמַּיִם, לַסְּפִיגָה,
לקוֹלוֹת עֲמוּמִים שֶׁל יְנִיקָה.

בַּעֲזוּבוֹת קַיִץ, בִּשְׁטָחִים נִדָּחִים, שָׁרָשִׁים לֵאִים.
תַּחַת גַּג רְעָפִים שְׁתֵּי צוֹצְלוֹת רְעוּדוֹת
מִצְטַנְּפוֹת. עוֹד מְעַט יֵצְאוּ לִבְדֹּק הֲקַלּוּ הַמַּיִם.

וַאֲנִי בְּמִטָּתִי לֹא מוֹצֵאת מָנוֹחַ
כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ
אַיֵּה יָדְךָ? בּוֹא
קַח אוֹתִי הַבַּיְתָה.