שלומית נעים נאור

לַטֶּבַע וּשְׁבִירָתוֹ לֹא נוֹתַר מָקוֹם וְכָל נְהַג מוֹנִית מְזַהֶה אֶת הַפֶּצַע

בְּגִידַת הַגּוּף / הָעוֹבֵר וָשָׁב / הִתְעַבּוּת הָאַגָּן

עֶרֶב עֶרֶב אֲנִי אוֹסֶפֶת אֶת קַעֲרִיּוֹת הָאֹרֶז שֶׁלֹּא נֶאֶכְלוּ / מֵהַשֻּׁלְחָן הַקָּטָן בַּסָּלוֹן לְפִנַּת הַשַּׁיִשׁ בַּמִּטְבָּח

וְאִם קֶשֶׁת אַחַת תּוֹפִיעַ / מִיָּד תַּעֲלֶה הַשְּׁנִיָּה