בְּחַדְרוֹ
בְּבֵית הָאָבוֹת
בְּיָדַיִם נִרְעָדוֹת
הוּא מוֹזֵג לָהּ עוֹד קְצָת תֶּה
בַּבּוֹנָג
הוּא
בּוֹהֶה בִּדְמוּתָהּ
מֵאָחוֹר
וּבִכְלָל
מִתְקַשֶּׁה לְהַאֲמִין
אֵיךְ לַמְרוֹת הַשָּׁנִים
אוֹ בִּגְלַל
הִיא
מְדַפְדֶּפֶת
בֵּין דַּפֵּי
אַלְבּוֹמָיו הַיְּשָׁנִים
שׁוֹאֶפֶת לְגִימָה
שׁוֹתֶלֶת תָּוֵי פָּנִים
תָּו וְעוֹד תָּו,
תָּוֶיהָ שֶׁלָּהּ
בְּכָל הַתַּחֲנוֹת
כְּפִי שֶׁהָיָה
אָמוּר לִהְיוֹת
מתוך האנתולוגיה "חורפו של אביב – אסופת שירה על הזיקנה", שקיבצה חגית מנדרובסקי.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
