אַחֲרֵי שִׁבְעָה יָמִים קַמְנוּ, חִכִּינוּ בְּתוֹר.
פְּקִידָה שָׁלְפָה סֶפַח מִתְּעוּדָה
וְהִשְׁלִיכָה לְפַח.
רָצִינוּ לִקְפֹּץ עָלֶיהָ, שֶׁתָּשִׁיב אֶת שִׁמְכֶם
שְׁמוֹת הַלּוֹחֲמִים עַל בֵּיתֵנוּ,
יָמִים וְלֵילוֹת מִשֶּׁלָּכֶם נְתַתֶּם לָנוּ
יַחַד נִצַּחְנוּ, אִבַּדְנוּ וְאָהַבְנוּ

עַכְשָׁו זְמַן מִסְכְּנוּת
עַצְבוּת מְשׁוֹטֶטֶת עַל פְּנֵי תְּהוֹם
מִמַּעֲמַקִּים מְשַׁוְּעוֹת לְנֶחָמָה.
דְּמָעוֹת מְטַשְׁטְשׁוֹת מֵאוֹר עֵינַיִם,
מְנִיסוֹת שֶׁבֶר מֵעַל פָּנֵינוּ, שֶׁלֹּא יִכְאַב.
הַתּוֹדָעָה מִתְכַּנֶּסֶת אֶל מוֹרְדוֹת הַלֵּב,
בְּקוֹל עֲנוֹת יֵאוּשׁ לוֹחֶשֶׁת,
מִזּוּג נוֹתַרְתֶּן פֶּרֶד
חָטַפְנוּ בּוֹקְס לַפַּרְצוּף.
לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ
הַיֵּצֶר מְלַבֶּה אֶת הָרַחֲמִים
מוּל תֵּבֵל וְחֶסְרוֹנָהּ, הֹפֶךְ אוֹתָנוּ קְטַנּוֹת.

בִּרְחוֹב שְׁלוֹמְצִיּוֹן הַמַּלְכָּה,
אֲטוּמָה לְרַחֲשֵׁי לֵב, מַקְלִידָה סְטָטוּס
תְּעוּדַת זֶהוּת שְׁלִישִׁית
בְּקוֹל קוֹצָנִי כְּקַקְטוּס מְסַנֶּנֶת,
עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת,
שֶׁלֹּא תֵּדְעוּ עוֹד צַעַר.
עוֹד מִסְפָּר פִּנָּה מָקוֹם בַּמַּעֲרֶכֶת

אַחַר כָּךְ בָּא הַשֶּׁקֶט

עַל נְיָר תָּכֹל בַּשּׁוּרָה הָעֶלְיוֹנָה
מִלָּה אַחַת כְּתוּבָה, אַלְמָנָה.