אוּלַי זוֹ טְבִיעָה אִטִּית מְאוֹד. הָאָדְמָה מְבַעְבַּעַת בְּרַחַשׁ כִּמְעַט לֹא־מֻרְגָּשׁ.
קַוֵּי הָאֹפֶק מִתְנַדְנְדִים וּמִשְׁתַּנִּים, אֲבָל אַתְּ נוֹסַעַת בָּרֶכֶב אָז אַתְּ לֹא מַבְחִינָה.
מִישֶׁהוּ מוֹשִׁיט יָד לְחַלֵּץ אוֹתָךְ. אַתְּ אוֹמֶרֶת: לֹא, בֶּאֱמֶת, הַכֹּל בְּסֵדֶר.
הַיְּלָדִים צוֹהֲלִים בַּמּוֹשָׁב הָאֲחוֹרִי.

אוּלַי זוֹ טְבִיעָה אִטִּית מְאוֹד. מְשִׁיכַת כְּאֵב בַּבֶּרֶךְ מְבַקֶּשֶׁת תְּשׂוּמַת־לֵב, אֲבָל
יֵשׁ דְּבָרִים רָבִים כָּל כָּךְ לַעֲשׂוֹת. הֲדֶרֶךְ לָאָרוֹן, עִם הַבְּגָדִים הַמְּקֻפָּלִים, מִתְאָרֶכֶת.
מָתַי הִשְׁתַּנְּתָה הַגֵּאוֹגְרַפְיָה שֶׁל הַבַּיִת? יֶלֶד רִאשׁוֹן כְּבָר עוֹזֵב. בַּדֶּלֶת אַתְּ רוֹצָה
לְהַזְהִיר אוֹתוֹ – אַל תִּשָּׁאֵר יוֹתֵר מִדַּי זְמַן בַּמָּקוֹם אֶחָד. חַפֵּשׂ מִישׁוֹרִים גְּבוֹהִים.
אֲבָל אַתְּ לֹא בְּטוּחָה אִם דִּמְיַנְתְּ אוֹ שְׁ

זוֹ טְבִיעָה אִטִּית מְאוֹד. אֶת הַשִּׂיחוֹת שֶׁל אֲרוּחַת הָעֶרֶב לֹא נִתַּן יוֹתֵר לִשְׁמֹעַ.
כְּשֶׁאַתְּ פּוֹתַחַת אֶת הַמַּיִם הַחַמִּים בַּמִּקְלַחַת, לְאֵדִים יֵשׁ רֵיחַ שֶׁל שְׁקֵדִים מָרִים.
תִּתְקַשְּׁרִי כְּבָר לְשֵׁרוּתִי הַחֵרוּם. יֵשׁ צְלִיל חִיּוּג, אַתְּ דּוֹחֶפֶת חֲזַק עִם הָרַגְלַיִם
וּמְנַסָּה לְהַשִּׂיג עוֹד הַבְזֵק שֶׁל שָׁמַיִם. קוֹל בְּצַד הַשֵּׁנִי שׁוֹאֵל: אֵיךְ אֶפְשָׁר לַעְזֹר?
אַתְּ מִשְׁתַּמֶּשֶׁת בִּשְׁאֵרִית הָאֲוִיר כְּדֵי לִצְעֹק, אֲבָל מַה שֶׁבּוֹקֵעַ מַעַל פְּנֵי הַשֶּׁטַח
נִשְׁמַע כְּמוֹ: הַכֹּל בְּסֵדֶר.