בִּכְיָהּ שֶׁל בִּתִּי לִפְנֵי שֶׁנִּכְנַס לַחֲלוֹמוֹתֶיהָ
הִצְלִיחַ לְהָמֵס אֶת הַשִּׁרְיוֹן הָאָרוּר הַזֶּה,
שֶׁזְּמַן וְאֶלֶף מִשְׁפָּטִים שֶׁל חָכְמָה
לֹא הִצְלִיחוּ אֲפִלּוּ לִסְדֹּק.

לַיְלָה עַכְשָׁו בַּחוּץ.
הָאֲוִיר הַקָּפוּא מְחַבֵּר נְשִׁימוֹת חֲמִימוֹת,
הַבְּרָקִים מְאִירִים חֲתוּלִים רוֹעֲדִים.

וּבְתוֹךְ בֵּיתִי חַמִּים, וְאוֹר כְּחַלְחַל מֵאִיר;
בְּעוֹד פְּלָדָה קָרָה הוֹלֶכֶת וּנְמַסָּה לָהּ –
הוֹפֶכֶת לִדְמָעוֹת חֲמִימוֹת שֶׁל עֶצֶב,
שֶׁשּׁוֹטְפוֹת אֶת אֲבַק מַסַּע הַחַיִּים מִפָּנַי.