*
הָיָה מִסְפָּר מֻעָט שֶׁל אֲנָשִׁים
שֶׁעוֹד בָּטַחְתְּ בָּהֶם.
הָיָה מִסְפָּר מֻעָט שֶׁל אֲנָשִׁים
שֶׁהֶאֱמַנְתְּ בָּהֶם.
חָשַׁבְתְּ שֶׁזּוֹהִי חֲבֵרוּת,
חָשַׁבְתְּ שֶׁיֵּשׁ שָׁם אַהֲבָה,
חָשַׁבְתְּ שֶׁיֵּשׁ עַל מִי לְהִשָּׁעֵן
בְּשָׁעָה שֶׁל קשִׁי וּמְצוּקָה.
מַה שֶּׁקָּרָה בֶּעָבָר
חָזַר עַל עַצְמוֹ.
שׁוּב גִּלִּית כִּי טָעִית.
שׁוּב גִּלִּית כִּי שָׁגִית.
נָתַתְּ אֵמוּן בְּמִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי.
הֶעְנַקְתְּ אַהֲבָה שֶׁלֹּא קִבַּלְתְּ בַּחֲזָרָה.
כְּמוֹ בֶּעָבָר,
לַאֲנָשִׁים אֵין אֹמֶץ לְהַגִּיד אֶת הָאֱמֶת,
לְשַׁקֵּף אֶת הַמַּצָּב כְּפִי שֶׁהוּא.
הֵם בּוֹחֲרִים לְשַׁקֵּר
כָּל מִינֵי סוּגִים שֶׁל שְׁקָרִים.
הֵם בְּטוּחִים
שֶׁהַשְּׁקָרִים כּוֹאֲבִים פָּחוֹת מִן הָאֱמֶת שֶׁל הַדְּבָרִים.
הֵם מַמְצִיאִים אֵרוּעִים, מְתָרְצִים תֵּרוּצִים,
בִּמְקוֹם לוֹמַר
בְּאֹפֶן פָּשׁוּט, גָּלוּי וְקַר –
שֶׁאַתְּ אֵינֵךְ חֲשׁוּבָה עוֹד.
שֶׁאַתְּ כְּבָר בֶּעָבָר.
*
הֵן לֹא הָיוּ שָׁם בֶּאֱמֶת.
הֵן הֶעֱמִידוּ פָּנִים.
הֵן שִׂחֲקוּ בָּךְ כְּמוֹ שֶׁכָּל הָאֲחֵרִים
מְשַׂחֲקִים.
הֵן גָּרְמוּ לָךְ לַחְשֹׁב
שֶׁהֵן לְצִדֵּךְ.
הֵן גָּרְמוּ לָךְ לַחְשֹׁב
שֶׁהֵן לְיָדְךָ.
אַךְ בָּרֶגַע שֶׁאַתְּ
הִתְנַפַּצְתְּ לִרְסִיסִים,
הֵן עָזְבוּ כְּמוֹ שֶׁכָּל
הָאֲנָשִׁים עוֹזְבִים.
*
שׁוּב נִנְטַשְׁתְּ עַל יְדֵי אֲנָשִׁים
שֶׁחָשַׁבְתְּ שֶׁהֵם חֲבֵרִים,
שֶׁחָשַׁבְתְּ שֶׁיִּהְיוּ לְצִדֵּךְ
גַּם בַּזְּמַנִּים הַקָּשִׁים.
כְּשֶׁנִּסְדַּקְתְּ וְחָשַׂפְתְּ אֶת הַשְּׁבָרִים
הֵם הֵסִיטוּ מַבָּט וְאָמְרוּ –
לֹא מַתְאִים, עַד לְכָאן,
אֲנַחְנוּ כְּבָר לֹא רוֹצִים:
לֹא שִׂיחָה, לֹא פְּגִישָׁה,
אֲפִלּוּ לֹא טֵלֵפוֹן, אֲפִלּוּ לֹא הוֹדָעָה.
וּבִמְקוֹם לוֹמַר יְשִׁירוֹת
שֶׁהַקֶּשֶׁר נִגְמַר,
שֶׁמַּה שֶּׁהָיָה לֹא יַחֲזֹר,
הֵם הִשְׁאִירוּ אוֹתָךְ תְּלוּיָה בָּאֲוִיר
אֲפוּפָה בְּזִכְרוֹנוֹת מִן הֶעָבָר.
הֵם קִבְּלוּ בֵּינֵיהֶם הַחְלָטָה
לְהַחֲרִים אוֹתָךְ מִן הַקְּבוּצָה,
לְוַתֵּר עָלַיִךְ וּלְהוֹתִיר אוֹתָךְ
בָּאֲפֵלָה שֶׁל הַבְּדִידוּת הָעֲמֻקָּה.
וְכָל זֶה קָרָה
לֹא בְּתוֹר יְלָדִים תְּמִימִים,
אֶלָּא בְּתוֹר אֲנָשִׁים צְעִירִים,
אֲפִלּוּ בּוֹגְרִים.
שֶׁעוֹשִׂים חֵרֶם
עַל אֲנָשִׁים חַלָּשִׁים.
*
אֵינֶנִּי לוֹמֶדֶת מִטָּעוּיוֹת הֶעָבָר –
אֲנִי חוֹזֶרֶת וְטוֹעָה בְּאוֹתָם הַמְּקוֹמוֹת.
מְשַׁחְזֶרֶת אֶת אוֹתוֹ הַסִּפּוּר
שׁוּב וָשׁוּב.
אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לִסְמֹךְ עַל עַצְמִי.
אֲנִי לֹא יוֹדַעַת לְהַבְחִין
בֵּין אָדָם זָר לְחָבֵר קָרוֹב.
אֲנִי בּוֹטַחַת בִּשְׁנֵיהֶם בְּאוֹתָהּ הַמִּדָּה.
אֲנִי מַאֲמִינָה לְכָל מִלָּה.
אֲנִי מַאֲמִינָה כִּי אֲנִי רוֹצָה
לְהַאֲמִין בַּאֲנָשִׁים,
וַאֲנִי מַאֲמִינָה כִּי אֲנִי רוֹצָה
לְהַאֲמִין לַאֲנָשִׁים.
אֲנִי נוֹתֶנֶת אֵמוּן
וְנִפְגַּעַת.
נֶעֱזֶבֶת.
שׁוּב וָשׁוּב.
הָיִיתִי צְרִיכָה לִלְמֹד מִטָּעוּיוֹת הֶעָבָר –
אֲבָל אֶצְלִי לֹא מִתְרַחֵשׁ תַּהֲלִיךְ לְמִידָה.
אֲנִי חוֹזֶרֶת וְטוֹעָה.
חוֹזֶרֶת וְשׁוֹגָה.
יצא לאור: וְהַיֶּלֶד הַזֶּה הוּא אֲנַחְנוּ:
אסופת שירה והגות בנושא חרמות
ספר שמאגד מעל 50 כותבות וכותבים על קיומה של הדרה פוגענית בחברה ועל שאיפה לשינוי ותיקון בתחום.
