את שני ילדי שלא נולדו

אֶת שְׁנֵי יְלָדַי שֶׁלּא נוֹלְדוּ
אֲנִי שָׁרָה.
אֶת שְׁנֵי יְלָדַי שֶׁלּא נוֹלְדוּ שֶׁלֹּא
יַקְשִׁיבוּ לְהֶמְיַת הָרוּחַ שֶׁל הָעִיר
שֶׁלּא יָנְקוּ אֶת חֲלָבִי הַמְבַקֵּשׁ הַגּוֹאֶה
שֶׁלּא אֲנַעֵר אֶת גַּרְבֵּיהֶם מֵחוֹל יַלְדוּת וְאֹמַר
הִשְׁאְַרתָּ מַׁשֶּהוּ בַּגַּן
לֹא יִתְמַקְּחוּ עַל עוֹד מְעַט מָתוֹק דְּבַשׁ יְלָדַי
שֶׁלּא נוֹלְדוּ בִּזְהָבֵךְ
שֶׁלּא מִהַרְתִּי עִם שַׁחַר בִּרְחוֹבוֹתַיִךְ.
ילָדַי שֶׁלּא יִתְגָּרוּ בִּי אִמָּא אַתְּ מְזַיֶּפֶת אֲנִי שָׁרָה
אֶת שְׂעָרָם הָאָדֹם, וְאֶת עוֹרָם וְאֶת הָרֵיחַ שֶׁנּוֹתַר מִגּוּפָם
בַּאֲרִיג הַבֶּגֶד לִפְנֵי כְּבִיסָה יְלָדַי שֶׁלּא יָלַדְתִּי
שֶׁחֻבלְּוּ,

אֲנִי רוֹצָה לוֹמַר לָהֶם
הֱיִיתֶם רְצוּיִים לִי מְאוֹד.
שֶׁלּא תְּהֵא הַנשְָּׁמָה נשְִׁברֶֶּת מִכאְֵּב הַדְחִּיהָּ
שֶׁתִּהְיהֶ שְׁקֵטָה שֶׁתִּהְיהֶ חוֹזרֶֶת
שֶׁיָּשׁוּבוּ אֵלַי שְׁנֵי יְלָדַי
שׁלֶאּ ילָדְַתִּי
אֲנִי שָׁרָה אֶתְכֶם.
אֶת פְּנֵיכֶם הַמְּאִירוֹת שֶׁלּא רָאִיתִי
אֶת הַחֲלוֹמוֹת שֶׁלּא הֵיטַבְתִּי
אֶת מַגַּע יַדְכֶם עַל פָּנַי
אֶת קוֹלְכֶם
אֶת שְׁנֵי יְלָדַי שֶׁלּא נוֹלְדוּ אֲנִי שָׁרָה
בְּזַעֲקוֹת שֶׁבֶר בְּתוֹךְ רֹאשִׁי
וּפוֹסַעַת בָּעוֹלָם רְגִילָה.
כְּאִילּוּ לֹא הָיְתָה הַשִּׁירָה עַל יְלָדַי שֶׁאֵינָם
בּוֹעֶרֶת בִּי בְּאֵשׁ שֶׁאֵינֶנָּהּ מְכַלָּה
רַק בּוֹעֶרֶת וּבוֹעֶרֶת
וְאֵינֶנָּה חֲדֵלָה.