אֲנִי זוֹכֶרֶת אֶת הַיּוֹם שֶׁבּוֹ לָמַדְתִּי
לִכְתֹּב, הָאוֹתִיּוֹת נָטְפוּ כִּדְבַשׁ,
מִלִּים הָיוּ לִמְאוֹרוֹת
בְּתֹם מִשְׁפָּט שָׁלֵם הָיְתָה לִי חֲגִיגָה
חָשַׁבְתִּי, כָּך בָּרָא הָאֱלֹהִים
אֶת תֹּהוּ הָעוֹלָם
מִבְּרֵאשִׁית.
שִׁירָה אֵינָהּ אֶלָּא תְּפִלָּה,
אֶפְשָׁר לִקְשֹׁר אוֹתָהּ
כְּטוֹטָפוֹת, לִרְכֹּן מוּלָהּ אוֹ לְהַכּוֹת בָּהּ
בְּחָזְקָה
בְּדֹפֶן הֶחָזֶה,
אֶפְשָׁר לָשִׂים אוֹתָהּ בַּלֵּב, בַּפֶּה,
אֶפְשָׁר לִשְׁתּוֹת אוֹתָהּ
לִשְׁפֹּךְ אוֹתָהּ עַל דַּף
עַל הַקּוֹרְאִים, עַל אֱלֹהִים
וְאָז לְהֵרָגַע.

מתוך פלא – פואמות ושירים, ידיעות ספרים 2017